הסיפור השבועי – המחלקה הסיעודית / עו"ד אייל סברו – רז חקירות

הסיפור השבועי -המחלקה הסיעודית עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

 

עמירם ידידי, קב"ט בית חולים גריאטרי ידוע, היה איש חקירות ותיק ומנוסה.הרזומה הגדול שלו

כלל פיצוחים של מיקרים ידועים בעולם הפשע הישראלי.כשפרש לגמלאות, לאחר שנים רבות,

הגיע לבית החולים בתפקיד קב"ט ופתר לא מעט פרשיות של גניבות ומעשי מרמה בתחום בית החולים.

כשטלפן אלי התפלאתי, במה אני יכול לעזור? שאלתי.וכך למחרת בבוקר נפגשנו בבית הקפה שבחזית

בית החולים. לאחר שיחת נימוסין מקדימה שאלתי בסקרנות לאן מובילה הפגישה, ועמירם סיפר,

"מזה זמן רב שיש גניבות במחלקות השונות בבית החולים. פעם נגנב ארנק של אחות, פעם ארנק של

מאושפז, דברים שונים נעלמים מארונות האספקה החל מצורכי משרד וכלה בחומרי ניקוי, והגנב לא נתפס".

מה הבעיה? שאלתי, שמת מצלמה סמויה?!, "לא" ענה עמירם, "מנהל בית החולים לא מאפשר לי לעשות

זאת, מאחר ויש מכשירים רבים שפעולת מצלמה תפריע לעבודתם, אסור לי להתקין כזאת ואני לא מצליח

לעלות על עקבות הגנב, כנראה שהוא מקצועני". זה המקום לספר לכם כי מצלמה סמויה, זעירה ככל שתהיה

פולטת גלי רדיו אשר בהחלט יכולים להפריע למכשירים אלקטרוניים רגישים כדוגמת מוניטורים בבתי

חולים. הבנתי את בעייתו של עמירם חברי.הגניבות בוצעו בשתי מחלקות שונות, בזמנים שונים. אחת

ההשערות של עמירם,שהיה ללא ספק חוקר מקצוען, הייתה כי הגנב הינו איש צוות. ביקשתי את רשימת

העובדים, כולל בעלי הגישה למחלקות הנגנבות, כולל רופאים, אחיות, כח עזר,טבחים, גננים ועוד.

הבקשה מולאה תוך 20 שניות, עמירם הוציא רשימות והניח אותן בידי, "ידעתי שתבקש" אמר וחייך.

אני צריך את רשימת הנוכחות שלהם בימי הגניבות, אמרתי ועמירם חייך והוציא רשימה ארוכה,

"גם פה לא הפתעת אותי"חייך שנית.עברו 3 ימים ויצרתי קשר עם עמירם, תגיד, שאלתי, יש ביכולתך

לסדר לי אשפוז מדומה, כדי להכיר את העניינים מסביב? עמירם חשב כי הדבר יהיה קשה עבורו.

בכל זאת, מנהל בית החולים לא יאהב את הפנייה של עמירם לגורמי חוץ (חקירות) ועמירם אכן לא טעה.

כעבור שעה חזר אליי טלפונית, "תחשוב על פתרון אחר" אמר.

למחרת פניתי אליו שוב, אתה יכול למצוא לי מישהו מהמאושפזים שאין לו קרובי משפחה מצד אחד, ואין לא

זיכרון מצד שני? "הופה" אמר עמירם, "אתה מתחיל להפתיע אותי, על זה לא חשבתי", הפעם חייכתי אני,

אני עוד אפתיע אותך יותר אמרתי.עברו יומיים וקיבלתי שם של מישהו כזה, מחלקה, חדר, מיטה.

עברו שעתיים של איסוף מידע אודותיו שלאחריהם התייצבתי מלא סבלנות ליד מיטתו של יהויכים

בנדלוביץ, מאושפז חסר קרובי משפחה, שזיכרונו אבד לו בגיל 92, לפני 6 שנים לערך. מה שלום הציוד שלו?

שאלתי את האחות האחראית בלהה וזו פערה עיניים, "מי אתה?" שאלה, אני בן האח של יהויכים.

פשוט חזרתי משליחות ארוכה מאיטליה לפני חודש, שהיתי שם 3 שנים, ועכשיו כשחזרתי הוברר

לי כי דודי יהויכים מאושפז אצלכם, ליטפתי את ראשו של יהויכים ולזכותו של יהויכים אומר כי במשך

כל השיחה עם האחות האחראית לא הפסיק להנהן בראשו. האחות הייתה בטוחה שיהויכים מאשר

את דברי, יודעים משהו, כמעט גם אני השתכנעתי…כעבור שבוע כבר הכירו כולם את האחיין של

יהויכים שהגיע מאיטליה, הקפדתי תמיד להגיע לבוש בהידור, מעונב ומחוייט, מתוך ניסיון כי לעיתים

הלבוש מצר את דעותיהם של הסובבים אותך, לבוש טוב משמעו בחברה שלנו "אמין" וזה הוכיח את

עצמו, כמו תמיד. כל אנשי הצוות ללא יוצא מן הכלל נדהמו מהמסירות שלי כלפי דודי יהויכים, יום

יום הגעתי למיטתו יושב שעות לידו, משאיר ממתקים, פירות,בשמים ושאר מתנות, כעבור שבוע החלטתי

לפעול, השארתי על הארונית הפרטית של יהויכים אפטר שייב יוקרתי מבית ז'אן פול גוטייה, חדש

באריזה אשר איבקתי "באבקת הקסמים" והלכתי עם שקיעת החמה לביתי.

למחרת בצהריים כשהגעתי למחלקה אורו עיני, הבושם היוקרתי לא היה במקום,חיפשתי במגירות אבל

גם שם לא היה, הבושם נעלם, הסתכלתי על יהויכים, דודי,אבל הוא חוץ מלהנהן  בראשו, לא אמר מילה,

האמת היא שגם לא ציפיתי. טלפנתי לעמירם וביקשתי כי יגיע למחלקה, עמירם שממנו הסתתרתי

במהלך כל השבוע שעבר היה בהלם, "מה אתה עושה שם?" שאל, עושה, עושה, עניתי, משתדל להפתיע

אותך…כשהגיע למחלקה הצבעתי על מיטתו של יהויכים כשהוא שרוע בה. תכיר, אמרתי לעמירם, דודי

יהויכים, שנים שלא ראיתי אותו, אמרתי וחייכתי. עמירם הביט ימינה ושמאלה וכשראה שאין אף אחד

בסביבה פרץ בצחוק אדיר, "תגיד, אייל, מה אתה זומם? מה לזה ולסיפור שלנו?", הסיפור שלנו כמעט

פתור, אמרתי, בוא החוצה, משכתי בידו, רק תעשה לי טובה, תחזיק את הדיאודורנט של יהויכים,

עמירם מבלי לחשוב פעמיים, תפס את הדיאודורנט והלך אחרי החוצה. כשהגענו לרחבת הדשא שמחוץ

למחלקה הסתכל לפתע עמירם על ידיו, זרק את הדיאודורנט וצעק, "היי, תראה מה נהייה לי מהדאודורנט

הזה לעזאזל", ידיו של עמירם היו מלאות בדיו כחול בוהק. יפה, אמרתי, יפה, עכשיו יש לך הפתרון

מה אני עושה עם יהויכים, ומה הקשר בין זה לסיפור שלנו? לקח לי עוד 10 דקות בשקט, בצד לספר

לעמירם על הטריק הישן שלי, דיו הסתרים, דיו שלא ירד מידיו של הנוגע כ-3 ימים לפחות,"מה…",

שאג עמירם , "יש לי אירוע משפחתי היום בערב". צחקתי אל תדאג, יש לי חומר מיוחד שמנטרל

את הדיו מייד, צחקתי בצחוק גדול והוצאתי מתיק הג'יימס בונד שלי משחה שקופה.עברו 10 דקות

נוספות וכל העובדים הנוגעים בצורה זו או אחרת כונסו בחדר האוכל של המחלקה. עמירם נעל

את הדלת מבלי שאיש מהסובבים ישגיח בכך ופתח בסיפור הגניבות. "מזה זמן שיש גנב בבית

החולים שלנו, דברים נעלמו", העובדים הביטו זה בזה בהשתוממות, "היום", המשיך עמירם,

"נוקיע מתוכנו את הגנב.בסדרת פעולות שערכתי (שימו לב – "ערכתי"), שתלתי פריטים יקרים

במחלקה הסיעודית, אבקש מכולם להניח ידיהם על השולחנות שלפניכם". ידי כל העובדים

הונחו על השולחנות. זוג כפות ידיים היו כחולות לחלוטין. עמירם ביקש מכולם להשאיר את ידיהם

והדגים לעובדים מה "עשה" עם אבקת הקסמים על הדאודורנט. תוך דקה הבינו כולם כי האחות

שיושבת עימם היא הגנבת. הייתה שתיקה ארוכה, בכי מר נשמע…, בשלב זה יצאתי מחדר האוכל.

למחרת שוחחתי עם עמירם חברי הותיק, האחות הודתה בסדרת הגניבות והחזירה חלק מהדברים,

את הכספים שבזבזה ינכו משכרה האחרון, כן היא גם פוטרה.

ואני קיבלתי הבטחה מעמירם כי אקבל הנחה גדולה אם פעם אגיע למחלקה הסיעודית.

 

 

חפשו אותנו ב-   ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

 

  את החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!

להזמנת הספרים: "סודות" של החוקר הפרטי ו"זבוב על הקיר" – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.