הסיפור השבועי "הבוגדים לטיס" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
הבוגדים לטיס // עו"ד אייל סברו
היא היתה אישה מקסימה. בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, אם ל-3 בנים, האחד חייל בסיירת מטכ"ל, השניים האחרים תלמידי תיכון.
אישה משכילה. תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במשפטים.
פגשתי בה לראשונה במסדרונות בית המשפט המחוזי בתל אביב, שם העדתי כחוקר בתיק אישות. היא ייצגה את הצד השני. כשסיימתי את עדותי וירדתי מהדוכן היא ביקשה מהשופטת להוסיף משפט לפרוטוקול: "מזמן לא חקרתי עד נחמד כל כך"… אמרה וקרצה לעברי. השופטת חייכה ואמרה לקלדנית שכבר הספיקה להקליד, "תמחקי את זה". כל הנוכחים באולם צחקו.
עברו מספר חודשים והיא התקשרה למשרדי. נפגשנו עוד באותו יום.
מלבד היותה מקסימה ושנונה, היא גם היתה פגזית לא קטנה. 3 פעמים בשבוע ב"הולמס פלייס" בעזריאלי הפכו אותה לרזה וחטובה, ויותר מכך.
ישבנו במשרדי בשעת בין ערביים על שתי כוסות אספרסו.
בעלה ליאור היה מנכ"ל בחברת הייטק. מצליח, טייס במילואים ואיש אשכולות. הם התגוררו בישוב ידוע בו התגוררו טייסים רבים ששירתו "לא רחוק", וניהלו חיי משפחה רגילים ומבוססים.
עד אותו טלפון אנונימי…
"בעלך בוגד בך עם גרושתי, רק שתדעי"… זה היה המשפט ששינה את חייה מאותו רגע.
כעת היתה נתונה כולה לבדוק את פשר העניינים.
היא התחילה לנהל מעקב משלה, רשום, על כל דבר שנראה לה חשוד. לאט אט הצטברו הדברים. פה כתם אודם על החולצה, שם ריח של בושם נשי שריחו זר לה לחלוטין, או שאמר לה שהיה אצל חבר שבדיוק התקשר למחרת ושאל אותה לאן נעלם בעלה…
גם תדירות יחסי המין ביניהם הלכה ופחתה.
לאחר שאספה דף לדף היא הגיעה אלי.
"עכשיו תורך", אמרה לי, "אני סיימתי עם המעקבים העיוניים. אתה תבצע את המעקבים הפיזיים", חייכה.
הבטתי בעיניה הכחולות וראיתי שהלחלוחית בעיניה מאיימת להפוך לדמעה. כשהגשתי לה טישו והיא רכנה לעבר הגליל הייתי מוכן להישבע שראיתי את תחילתה של כתובת קעקע בחזה שלה… אבל אז היא התיישרה ונותרתי עם הספק…
למחרת בבוקר התחלתי במעקב אחר בעלה.
הוא יצא מהבית ב-10:00 בבוקר, נכנס לוולבו שלו, הניע ונסע. בכל מקום בו הוגבלה המהירות המותרת האיש הכפיל אותה. עבריין תנועה היה כנראה שמו האמצעי.
כעבור 30 דקות נחת בבניין משרדים מפואר בהרצליה פיתוח, נכנס לחניון ונבלע במעלית לקומת המשרדים.
המתנתי לו בחניון. ירון העוקב שלי המתין לו ביציאה הראשית להולכי הרגל. ארבנו לו כנמר המשחר לטרף… זוהי עבודתנו. ארוכה ודורשת סבלנות אבל… משתלמת בסוף !
בשעה 14:00 בדיוק נכנס לרכבו. נדרכתי.
תוך דקות החל בנסיעה מטורפת, ממהר משום מה… "לאט, מניאק"… סיננתי, כועס על הנעקב שגורם לי לנסוע מהר מדי.
3 דקות ונכנסנו ימינה למתחם מגורים יוקרתי הסמוך למלון מנדרין, מקום ידוע בו מתגוררים מפורסמים רבים.
השומר בכניסה הכיר אותו. אותנו – לא. אבל אחרי שסיפרתי לו על כוונתי להתגורר במקום וכי באתי להתרשם ממנו הוא אפשר לנו להיכנס. לעיתים יש פלוס במראה של "איש עסקים" חשבתי לעצמי תוך הסרת העניבה אותה סיימתי לכרוך על צווארי דקה לפני כן.
לאחר סיור מהיר בין הבתים הפרטיים במקום, מצאנו את הוולבו שלו בחזית הוילה שבקו הראשון למים.
נעמדנו 50 מטר משם, מגיפים את חלונות הרכב ונכנסים לעמדת תצפית. פתחנו מצלמות והמתנו…
דקה, חמש, עשר – ואז היא הגיעה…
בג'יפ יוקרתי, נעמדה סמוך לוולבו. לפני שיצאה מהרכב הסתכלה במראת הרכב ומרחה ליפסטיק.
כשיצאה מהרכב פערתי את עיניי… היא היתה פ צ צ ה ! לא הייתי נותן לה יותר מ-25, גוף של דוגמנית, חזה מנופח מסיליקון ושיער בלונדיני ארוך. נעלה כפכפים עם קצה שפיצי ארוך וג'ינס נמוך שכיסה בדיוק חצי מהתחתון שהגיע לקו המותן. תחתון? זה היה חוט תפירה, נשבע לכם, צילמתי את זה מקרוב…
בעיכוס קל היא נכנסה לבית.
תיעדתי אותו פותח לה את הדלת, לגופו תחתון בוקסר בלבד. הוא לא חיכה הרבה. כבר בכניסה, כשהדלת עוד פתוחה חיבק ונישק אותה, לופת ביד ימין את עכוז שמאל שלה, מועך ולש אותו ו… נסגרה הדלת…
"בינגו" אמרתי לירון. "בינגו" הוא ענה. חייכנו מרוצים. הטרף נתפס.
עברו עשרים דקות…
יצאתי מהרכב לבוש מכנס ספורט קצר, גופייה ונעלי ספורט. הוצאתי בקבוק מי עדן שהיה מונח מאחור ושפכתי על עצמי. עכשיו נראיתי מיוזע ולאחר ריצה ארוכה. לא סתם החזקתי חצי בית בתא המטען. תמיד לימדתי את חוקריי שחוקר טוב מחזיק ברשותו את כל האינסטרומנטים שיעזרו לו לאלתר מתוך המצב אליו ייקלע…
התקרבתי לבית תוך כדי מתיחות ידיים, מתנשף בכבדות כמי שסיים זה עתה ריצת מרתון. עברתי בצד ימין של הבית, אחר כך משמאל… אחר כך שוב מימין, שוב משמאל… חיפשתי פירצה, תריס פתוח, חלון מוסט, וילון מתנופף, אבל הכל היה מוגף. דירת אוהבים פראקסלנס… אין סיכוי לצלם פנימה…
חזרתי לרכב, קצת עצבני… עברו 20 דקות ואני לא מצליח לתעד את מה שהולך בפנים… ובטח הולך… אכלתי את עצמי.
פתאום ירון תפס את ידי ופער עיניו… הבטתי לעבר הבית, מסתתר מאחורי הוילון ברכב. השניים יצאו מהבית יד ביד. הוא עדיין עם תחתון הבוקסר, היא לבושה בבגד ים ועליו מטפחת שקופה, בידה תיק חוף…
השניים הולכים לים. יש!!!
"כמה שהמעקבים שלנו לא צפויים לפעמים", אמר ירון…
"תמיד לא צפויים", תיקנתי אותו, "תמיד!!!".
השניים צעדו יד ביד לכיוון חוף הים הרחוק, 100 מטר בלבד מהבית.
עקבנו אחריהם בעיניים בלבד. ה"טייס" לא חשד כלל שברכב שחונה 50 מטר ממנו מכוונת ישירות עליו מצלמה עם זום תותח. אילו ידע היה "טס" מפה, הרהרתי לעצמי.
הבטתי בישבן של הגברת הצעירה. בגד הים שלה היה דומה לתחתון שלה. משהו דק וקטן לחלוטין, נכנס לה בדיוק למקום הנכון. גם החלק העליון ישב על שליש מהחזה והסתיר את קו הפיטמה בלבד… יאללה, מה הולך פה…
השניים פרשו מגבות, הוציאו עיתון ובקבוק מים מינרליים ונשכבו על החוף. משוחחים ביניהם, מתנשקים, מתלטפים, נמרחים במקדם הגנה ומספקים לי תיק חקירה מושלם !!!
עכשיו כשהתיק כבר היה תפור תכננתי את המהלך הבא. ביקשתי מירון לפתוח את מכסה המנוע ולרוקן את המים מהרדיאטור…
עברו 5 דקות נוספות וירון פסע לעבר הזוג עם כפות ידיים שחורות, כיפה על הראש ומשקפי ראייה. "שנוזל" אמיתי…
"אפשר לקבל את עזרתך?", פנה לאיש, "אולי אתה יודע איפה אפשר למצוא מים? אני ממהר לבית יולדות. אישתי עם צירים ונדפק לי הרדיאטור"…
הטייס כמעט בכה מהזדהות… הוא קם וצעד עם ירון לעבר ביתו, שמח לעזור לצעיר שממהר ללידת בנו בכורו…
עשיתי איגוף, עדיין מיוזע ולבוש בגדי ספורט, וניגשתי אליה…
הפעלתי את כל הקסם שלי. שאלתי שאלה והיא ענתה… שאלתי עוד שאלה והיא חייכה… שאלתי עוד שאלה והיא הביטה לאחור, וכשלא ראתה את הטייס נתנה לי את מספר הטלפון שלה…
חולירע… הרהרתי לעצמי תוך שאני קורץ לה ומקבע את המספר בזיכרון של הנייד שלי…
אתם בטח רוצים לדעת מה שאלתי אותה ומה ענתה לי… הייתם מתים !!! לא מגלים סודות אטום… ואני טוב בסודות כאלה. תאמינו לי !!!
חזרתי לרכב שלי. ירון והרכב שלו נעלמו מהמקום ברגע שהגעתי. הוא הודה לטייס, הניע את רכבו ונסע. הטייס מיהר לחזור לחוף…
תוך 5 דקות ירון חזר אלי. "נו, זה עבד?", שאל.
הנחתתי לו מכה על העורף. "אתה מפקפק ביכולת שלי?" שאלתי ושלפתי את המספר מהנייד.
חייכנו בסיפוק והחלקנו כף.
הטייס והפצצונת התמזמזו על החוף. כעבור שעה וחצי לערך נכנסו חזרה לבית. כל הדרך מהחוף לדלת הכניסה היו מחובקים, מתנשקים ומתלטפים. הכל תועד.
כשנכנסה לדלת הבית תיעדתי את ישבנה… אל תשאלו למה. סתם פריבילגיה של חוקר !
עברו שעתיים נוספות והיא יצאה ראשונה, מעכסת לעבר הג'יפ, נפרדת ממנו בנשיקות. הוא יצא 5 דקות אחריה, נועל את דלת הבית ומחזיק שקית זבל בידו…
לפני שנכנס לרכב זרק את השקית בפח, נכנס לוולבו, הניע ונסע.
מיהרתי לפח הזבל. הוצאתי את השקית ושפכתי את תכולתה על הדשא. 3 קונדומים משומשים ספרתי! המצלמה תיעדה גם את זה. עכשיו אתם מבינים שלא כל הפריבילגיות של החוקרים נעימות, אז אל תקנאו בנו !!!
נסעתי למקום עבודתו. הרכב חנה בחניון, והכל כאילו כלום.
בשעות הערב המוקדמות שב לביתו. אשתו פתחה את הדלת וקיבלה את פניו בנשיקה גדולה.
מה שהיא תעבור מחר בבוקר, חשבתי לעצמי…
בבוקר היא התייצבה במשרדי.
לאחר שיחת "ריכוך" כנהוג בבית מדרשנו עברנו לחדר הצפייה. לחצתי על הכפתור. היא ראתה את הכל…
"בן זונה", סיננה… "בן זונה"…
נפרדתי ממנה לאחר שעה עם המון הסברים.
היא היתה שבורה… והיא היתה פצצה !!!
"אני הולכת להזדיין עם כל הטייסת", אמרה לי. מיד הצטערתי שלא הלכתי לקורס טיס…
נכנסתי לחדרי, הרמתי רגליי על השולחן, שלפתי את הטלפון הנייד שלי וחייגתי.
אשתי ענתה לי. "היי ממי, מה שלומך היום ?!"
למה, למי חשבתם שאתקשר? תגידו !
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
