הסיפור השבועי – "אנג'לינה ג'ולי ואני" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

היא הייתה אישה בשנות הארבעים לחייה, הביטה בי בעיניי שקד שחורות וחייכה חיוך מדהים שחשף טור שיניים בוהקות מלובן.

"…אני רוצה שתתפוס אותו, שתראה לו מאיפה הדג משתין, הוא בטוח שהוא מלך העולם ואני הקטנה שלא אצליח להוכיח כלום…תראה לו…." אמרה והחיוך התחלף בדמעות.

הבטתי בה, לפני שעה כשהתיישבה למולי לא חשבתי שלאישה המוכרת הזו יש צרות כל כך גדולות. קראתי עליה מעת לעת במדורי הרכילות ובכתבות כאלו ואחרות, היא הייתה "סלב" לא קטנה. אחת התותחיות בתחומה, הייתה אצל יאיר לפיד, אצל דומים ובכולן כשנשאלה על זוגיותה, השיבה כי חיה חיים מאושרים, בן זוגה שהיה ידוע אף הוא בתחומו סיפר לא פעם גם הוא על הזוגיות המושלמת שלהם, כולם האמינו, אני… לא כל כך. כבר היו לי כמותה בעבר, כאלו שחשבתי שאצלן הכל מושלם, בסוף הוברר ש"קן הקוקייה" היה מקום נורמאלי לעומת מה שרץ אצלם בבית.

"הוא בוגד בי כבר שנים ארוכות, אני לא שותקת אבל תמיד הוא מכחיש, פעם מצאתי תחתון סקסי של אישה אחרת במגירת התחתונים שלי. ההיא כנראה הייתה שתויה מספיק להשאיר את התחתון בבית שלי, עוזרת הבית שלי כיבסה אותו וברוב תמימות שמה אותו במגירה שלי, למרות שהיה קטן ב 2 מידות מהמידה שלי… כשאמרתי לו עשה ממני משוגעת, חבל שלא שומעים אותך בטלוויזיה כשאת מדברת כל כך הרבה שטויות" אמר עליי, "ואני כמעט חשבתי שאני מתאבדת, הפעם אייל אתה חייב לעזור לי…." והדמעות זלגו.

הגשתי לה את הטישו שהיה מונח כדרך קבע על שולחני… לפני שנפרדנו ביקשה לחבק אותי… (אם החברים שלי היו רואים את זה חשבתי לעצמי…) חיבקתי אותה… החזה שלה נצמד אליי. הרגשתי את גודלו, את ד"ר קליין כמובן… ליטפתי את השכמות שלה כחבר ותיק, היא הרימה את הראש ונשקה לי, כשהוזזתי את הראש הצידה היה נדמה לי שהיא חיפשה את השפתיים שלי… מה אני מפנטז חשבתי מיד לעצמי, כשהסתובבה לצאת ממשרדי הבטתי בה… היה לה גוף פגז, ג'ינס נמוך וישבן אגסי… לא פלא שהיא עושה הרבה כסף בתחומה… החברים שלי לא יאמינו לי, שקעתי על כסא העור שלי ועצמתי עיניי…

נזכרתי בה באחד המקומות שהופיעה מעט מעורטלת… פתחתי עיניי מיד והתיישרתי, ע ב ו ד ה !!! אמרתי לעצמי.

למחרת בבוקר כשהיא יצאה למכון הכושר בדיוק בשעה שאמרה לי המתנתי ליד ביתם, צפון תל אביב, שכונה שקטה, הרבה כלבים מאושרים ראיתי על הבוקר… הוא יצא שעה אחר כך …תק…תק… תקתקה המצלמה, צילמתי אותו נכנס לרכב שלו ומתחיל בנסיעה.

התחנה הראשונה הייתה בית קפה בקניון רמת אביב, לקחתי את השולחן מאחריו, מעת לעת העיזה מישהי לבקש ממנו חתימה, מסכן חשבתי לעצמי כוס קפה הבנאדם לא יכול לשתות בשקט. הוא דיבר הרבה בסלולארי, כעבור חצי שעה הצטרף אליו חבר, הצלחתי לשמוע אותם מדברים על קולגה שלו, קצת לכלוכים… מאנייאק חשבתי לעצמי…

הם נפרדו הוא המשיך בנסיעה, נכנס לבניין מגרים לא רחוק מהקניון, שם גר הסוכן שלו, עדכנה אותי אמש, הוא אצלו כמעט מדי יום, זכרתי שאמרה לי, חיכיתי לו למטה.

כשירד כעבור 40 דקות המשכנו בנסיעה, ידעתי שהם אוכלים צהריים יחד ואח"כ הוא יישן צהריים ולכן "הזמן שלו" מצטמצם לשעתיים הללו בלבד… הייתי דרוך… נתתי לו מרווח של 30 מטרים לא יותר, מסנן כל נהג נודניק שניכנס בינינו, כשעבר בירוק מהבהב לחצתי על הדוושה… לא תחמוק ממני… לא תחמוק, חייכתי…

הוא הגיע לכתובת מסוימת בת"א, הבטתי בדף שמילאתי איתה אמש, הכתובת הזו לא הופיעה, כשיצא מהרכב עם כובע  קסקט ומשקפי שמש שחורות ידעתי שהוא מסווה עצמו, למה קודם לא שם כובע… מתחכם מה… דיברתי כהרגלי לעצמי.

הוא חצה את הכביש במהירת ונכנס לבניין, חיכיתי 30 שניות ורצתי לבניין זורק את הרכב על המדרכה הסמוכה… הצלחתי לשמוע את הדלת נטרקת בקומה השנייה.  אז זו קומה שנייה, עכשיו בוא נראה מי גר בקומה שנייה… סרקתי את השמות על תיבות הדואר… 2 זוגות, 1 לא רשום ואחת רשומה לבד… מעניין מרגע לרגע הרהרתי… התחלתי להציץ לתוך התיבות… מתוך 4 תיבות 3 היו מלאות בדואר, כנראה שהדוורית הנחמדה ביקרה פה דקות לפניי… בתיבה שבה הופיעה שמה של האישה לבד לא היה דואר…

הרמתי את המצלמה שלי ועברתי על השמות, אח"כ אנתח אותם… חזרתי לרכב שלי… "היי היי רגע… חכי אל תרשמי אני זז…" היא עמדה מול הרכב שלי עם הפנקס ביד ומצלמה קטנה… "אני זז עשי טובה…", "חמוד שלי 500 ₪ זה על המדרכה אתה יודע…" היא ענתה לי… היו לה שפתיים של אנג'לינה ג'ולי, גוף שמנמן ועיניים כמות של דודה שלי שהייתה מרביצה לי כשהייתי קטן. "בבקשה…" התחננתי "יש מצב לא לרשום…", "רק אם אתה מזמין אותי לדרינק…" וואהו, התפעלתי מהישירות… "רק לדרינק?" שאלתי… "נתחיל בדרינק…" חייכה "השפתיים", "תני טלפון" אמרתי והיא ענתה עוד לפני שסיימתי 050 …

סרקתי אותה מכף רגל ועד ראש… "תגידי… את עושה את זה הרבה או שזה בגלל שלאחרונה רזיתי מאוד ?" שאלתי… "נראה לך ממי…" ענתה… "יש לך 24 שעות להתקשר… אחרת אני רושמת את הדוח…" חייכה והסתובבה "…אותך לחולדאי…"
צעקתי והיא הניפה אצבע משולשת… "500 שקל" צעקה והתרחקה מענטזת.

עברה שעה בדיוק והוא ירד, עם הכובע, עם משקפי השמש ועם חיוך מרוח מאוזן לאוזן, זכרתי מתי אני מחייך כך, וסימנתי את הקומה השנייה כמקום שבו הוא מבקר באופן קבוע. המשכנו לנמל ת"א, היא חיכתה לו בג'יפ שלה בחניה. כשיצא מהאוטו ניגש אליה והם התנשקו, הלכו יד ביד לעבר הנמל, איזו אידיליה… הרהרתי לעצמי, ויישרתי את המצלמה שלי שהתעקשה משום מה לתעד את הישבן שלה.

חזרתי לכתובת. הפעלתי את המצלמה הסמויה שלי ונכנסתי לבניין, חיפשתי את דירה 7. על הדלת לא היה רשום כלום, דפקתי… 3 דפיקות וצלצול 1 והיא פתחה לי… נדהמתי… היא הייתה קטנה, מאוד קטנה, כמעט ששאלתי "ההורים בבית?" אבל החזה שלה היה כל כך גדול שהבנתי שהיא כבר בוגרת. "כן בבקשה" שאלה… "וואהו, זו את, הזמרת לא?…" "כן ואתה?" "אני… אני מחפש פה דירה להשכרה, קרוב לגרושתי והילד וחשבתי ברוב טיפשותי לעבור דירה ולשאול… אבל כנראה שהדרך שלי לא משהו…" היא חייכה, "לא אין פה דירה להשכרה לפחות לא שאני יודעת, אבל מעליי בדיוק גר ועד הבית תצלצל אצלו בערב הוא בבית בד"כ והוא מעודכן בהכל".

"אני אוהב את הדיסק האחרון שלך" אמרתי, מרוויח עוד דקה של צילום, "תודה" ענתה, "אני חייבת להיכנס, אז סליחה ובהצלחה" וסגרה את הדלת… מאנייאק, מאנייאק, מאנייאק, אמרתי לעצמי, הוא נרדם עם אחת שחצי מדינה מפנטזת עליה ודופק מהצד את זו שחצי מדינה שנייה מפנטזת עליה, בן זונה. מיהרתי לרכב שלי לפני שאנג'לינה ג'ולי והדרינק תחזור לסיבוב נוסף.

למחרת שוב המתנתי לו ליד הבית שלהם, היא ירדה כהרגלה למועדון הספורט השכונתי הוא אחריה בחצי שעה. הפעם הגיע לכתובת ההיא מיד בלי הקפה עם החבר. נכנס שוב עם הקסקט ומשקפי השמש,חיכיתי 20 דקות ונכנסתי לבניין, טיפסתי לקומה השנייה וצלצלתי בדירה 7… לא ענו… צלצלתי… ולא ענו… שוב צלצלתי ושוב לא ענו… מה יכול להיות שהוא לא אצלה? או שהם כל כך חזק "בתמונה" שאפילו צלצול מכבי האש לא יוציא אותם החוצה.

ישבתי על המדרגות בקומה מעל… חיכיתי לדלת שתיפתח. עברו כמעט שעתיים והיא נפתחה… כיוונתי את המצלמה ומיהרתי לרדת, הם בדיוק התנשקו על מפתן הדלת, היא הייתה עם חלוק מגבת לבן, הורדתי עיני וחלפתי עליהם כשהם מתנשקים. היא לא הבחינה בי וטוב שכך, הרי ועד הבית מגיע בערב אמרה מה הייתי עונה לה לו ראתה אותי. כשהגעתי לרכב שלי שלפתי את המצלמה מהתיק וצילמתי אותו חוזר לרכב שלו… ירדתי ממנו, בשביל מה להמשיך… יש לי  את התשובה בשבילה… אני הולך לספר לידועה שבעלה הידוע מזיין מישהי גם כן ידועה, ורק אני לא יודע… איך אצא מהפקחית הזו כי אחרת אקבל 500 ₪ דוח חניה.

באותו ערב היא חייגה אליי, "נו אייל יש לך מה לספר לי ?…", "כן" אמרתי, "בואי בבוקר במקום למכון, בואי אליי" אמרתי.

למחרת בבוקר היא נכנסה כמו רוח סערה… כשחזרתי מהמטבח עם האספרסו בידי, לא יכולתי שלא לגנוב מבט על הישבן שלה, החוטיני שלה הציץ ממנו, דק דק… עם זרקונים כאלו בקצה… בלעתי את הרוק והתיישבתי למולה. אחרי הקדמה של כמה דקות הכנסתי את הדיסק למחשב שלי… היא ישבה וצפתה… וצפתה… ובכתה. כשנפרדנו חיבקה אותי, כמעט שליטפתי את ישבנה בחיי… הרגשתי שהיא לא עוזבת אותי… החיבוק נמשך 3 דקות ארוכות, לקחתי זמן על שעון הקיר שממול…

עברו 3 ימים, היא הזמינה אותי אליה הביתה, "הם בחו"ל, הוא אמר לי שהוא יוצא לצלם משהו בפאריז, אני יודעת שהיא על המטוס גם כן, חברה שלי עובדת באל על, בוא לקפה אייל", …הרמתי רגל ועוד רגל על השולחן… "איפה, הלוואי, יש לי מלא עבודה, יש לי זמר ידוע עכשיו שאשתו בוגדת בו, הוא משגע אותי הנודניק", המצאתי, "אבל בכיף פעם אחרת…" סגרתי את הפומית… כעבור דקה קיבלתי הודעה כתובה לסלולארי שלי "…מוזמן תמיד…" נכתב שם, "תודה" עניתי "אבל… לא כדאי" ושלחתי.

עכשיו חיפשתי בזיכרון את הטלפון של הפקחית… "היי, זה אני עם הטויוטה משלשום… דרינק???" שאלתי….

 

 
https://www.facebook.com/eyal.sabro

רוצים לקבל את הסיפור השבועי בכל שבוע מאת החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!
להזמנת הספרים: "סודות" של החוקר הפרטי ו"זבוב על הקיר" – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.