הסיפור השבועי – "קינאת נשים" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
חיה הייתה אישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, גם חנן, בעלה, היה בן גילה. היו להם 3 ילדים קטינים, בית פרטי נחמד בשכונת אנשי כוחות הביטחון וכלב זאב נחמד בשם רקס.
חיה הגיעה אליי ערב אחד וסיפרה לי את השתלשלות האירועים שהביאו אותה אליי, "חנן הוא סגן מפקד של יחידה בשב"כ, החיים שלנו היו מבחינתי מושלמים עד שקיבלתי טלפון לפני שבוע, מאז אני לא מצליחה לתפקד, אני מרגישה שזה כבר פוגע בילדים שלי"… ופרצה בבכי…
הרגעתי אותה, "ספרי לי מה נאמר בשיחת הטלפון?" אמרתי תוך שאני מגיש לה את קופסאת הטישו שעל שולחני דרך קבע, "זה היה בשעת ערב, הייתי עם הילדים, בדיוק בארוחת ערב, בשעות הללו אנחנו רגילים כולנו לאכול לבד, שעות העבודה של חנן הן בעיקר בלילה, עניתי לטלפון, זה היה גבר, הוא נקב בשמי ואמר לי שבעלי חנן חלאה ושלא מגיע לו אישה כמוני ושיש לו בת זוג קבועה מהיחידה ושאבדוק זאת וניתק. עמדתי עם השפופרת ביד כמו 'מומיה'", אמרה, "לא יכולתי לזוז, שיר בתי בת ה- 12 שאלה אם הכל בסדר, עניתי שכן וחזרתי לשולחן, כמובן שלא יכולתי לאכול כלום. כשהילדים עלו למיטה לא הפסקתי לחשוב מה אני עושה, אנחנו זוג נורמאלי, חיים בצורה שקופה לחלוטין, לפחות עד כמה שאני יודעת, בסוף החלטתי, לא לומר לו דבר ולבדוק בעצמי, נכנסתי ליומן הממוחשב שלו, אל תשאל מה גיליתי, היו ערבים שבהם נכתב 'חופשי' ובאותם ערבים הוא הלך לעבודה כרגיל, ושתבין אייל, היומן של חנן הוא 1 ל-1, אין סטיות מהכתוב, הוא איש מאוד מסודר, לעולם לא יהיה כתוב 'חופשי' אם הוא בעבודה" והמשיכה לדמוע.
הרגעתי אותה באספרסו כפול ועוגיות שוקולד צ'יפ, דסקסנו על איך זה לחיות עם בעל עובד שרות הביטחון (לא קל) ונפרדנו לא לפני שהיא משאירה לי תמונה שלו וכסף לתחילת העבודה.
למחרת בשעת צהריים מאוחרת התמקמתי בסמוך לביתם הנאה של חנן וחיה. השכונה הינה שכונת אנשי קבע וכוחות הביטחון, מה שאמר מבחינתי שאני חייב להיות זהיר קמעה ואכן כבר כשהתמקמתי שמתי לב כי הילדים במקום מביטים ומצביעים עליי, אי לכך שיפרתי מקום לתחילת הרחוב, פה, גם אם יזהו אותי לא יוכלו לשייך אותי לחנן.
עברו עשרים דקות והוא חלף אותי עם הטויוטה שלו, נתתי לו לפנות בקצה הרחוב והתחלתי בנסיעה אחריו, הוא נסע רגוע, אצלי היה גם כן רגוע. נסענו עד ליציאה מהעיר, לכיוון איילון, באיילון לא הייתה תנועה כבדה בשעה זו והכל זרם חלק, כשהגענו ל"רוקח" הוא יצא שמאלה, יצאתי אחריו, כעבור כמה דקות כשנכנס למקום עבודתו נכנסתי לחניית האורחים, עכשיו הייתי צריך להיות זהיר ביותר, ידעתי שכולם שם דרוכים, שיש מצלמות ושאני צריך להשכיב כסא, לסגור מזגן, לסגור חלונות ולשקוע וכך עשיתי. כעבור חצי שעה כבר הייתי ספון זיעה, פתחתי חלון קטן והמשכתי בתצפית לעבר שער הכניסה/יציאה מהמקום.
בשעה 22:00 לערך, כשכבר קיבלתי צורה של מתאבן, השער נפתח וראיתי אותו יוצא, היה חשוך, מגרש החנייה עדיין היה עמוס מכוניות, לכן יכולתי להתיישר ולהניע בלי שום בעיה, התחלתי בנסיעה אחריו, שמתי לב שהם היו שניים ברכב, שמרתי ממנו מרחק בטוח, אני יודע שהחברה האלה זהירים מאוד וערניים מאוד. מצד שלישי, לעיתים גם שאננים מאוד, נסעתי אחריהם לכיוון נמל תל אביב, הנסיעה לא הייתה ארוכה וכשהם החנו את הרכב ויצאו ממנו נחלתי אכזבה, זה היה חנן וגבר נוסף, הם נכנסו למתחם המסעדות ונכנסו למסעדת "אגאדיר", בסך הכל יצא לאכול משהו, התבאסתי, תפסתי זווית צילום ליד מסעדת "הבוייה" הלא רחוקה וניצלתי את העובדה שיש ספסלים נוחים במתחם ושחנן והחבר ישבו בשולחנות החוף של המסעדה. תיעדתי אותם אוכלים, אחרי שעה וקצת הם קמו לרכב, קמתי גם אני, 10 דקות נוספות והם חזרו למקום עבודתם ואני לחנייה. מצפה לי לילה לבן, הרהרתי ביני לבין עצמי ולא טעיתי. ב- 6 בבוקר הוא יצא מהמקום ונסע לביתו, ליוויתי אותו בנסיעה מתוך תפילה שאולי יעצור אצל הבחורה קודם, אבל… כלום, חנן חזר לביתו ואני לביתי.
כעבור 5 שעות שינה כבר הייתי בדרכי למשרדי, הטענתי את המצלמות, החלפתי קלטות וידאו וידעתי שבעוד מספר שעות אצא לערב, לילה נוסף, חיה השאירה לי הודעה, חזרתי אליה ועדכנתי אותה במאורעות ליל אמש, גם היא הייתה מאוכזבת כמוני, אבל הביעה תפילה כי בהמשך נעלה על הבחורה, התפללתי גם אני בשבילה.
עברו שעות בודדות ונסעתי לשכונת מגוריהם, המתנתי לו שוב כמות אמש בתחילת הרחוב והוא לא אכזב, בשעה היעודה יצא מביתו לכיוון מקום עבודתו, נכנסתי לחניית האורחים והתמקמתי לתצפית ארוכה, עברו מספר שעות ושוב דבר לא קרה, בערך באותה שעה כמו אתמול הוא יצא שוב פעם, גם הפעם עם החבר לעבודה, הפעם שמו פעמיהם לעבר מרכז תל אביב, בעזריאלי עלו שמאלה ונכנסו כעבור דקות ל"דיקסי", וואלה יש לו טעם טוב לאיש, אמרתי והפעם התכוונתי להיכנס ולא לוותר על הכנפיים ברוטב צ'ילי שלהם, ואכן נכנסתי.
הם ישבו בשולחן פינתי, אני תפסתי מקום מרוחק , כיוונתי את המצלמה הסמויה וישבתי לאכול, הם דסקסו ארוכות, בשלב מסוים חנן שלף מסמכים מתיקו והשניים עברו עליהם. גם באוכל הם עובדים, חשבתי לעצמי תוך כדי פרוק הכנפיים, אך, איזו מנה, חייכתי בתוך תוכי… אחלה מעקב היום… פיצוי על אתמול. כעבור שעה וחצי הם יצאו משם, אני כמובן אחריהם, חנן חזר לבסיסו ושוב כל הלילה ביליתי ברכבי. בבוקר מוקדם הוא יצא לביתו ישר ואני לביתי, אמנם שבע, אבל בהחלט לא מרוצה מהתוצאות.
נכנסתי למיטתי תוך הרהורים מה אני עושה, והאם יש צורך בימים נוספים אם זה הפורמט. כשהתעוררתי היו לי 17 טלפונים מחיה, אוי ואבוי לי, אני מקווה שלא עשיתי איזו טעות, חשבתי לעצמי, לא חושב שהוא שרף אותי, או משהו כזה, מיד חשבתי, על מה הלחץ שלה… עוד לפני שנכנסתי להתקלח חייגתי אליה, "אהלן", אמרתי, "אייל"… היא פרצה בבכי, "אני צריכה לפגוש אותך דחוף", "בסדר", עניתי, "תוך שעה במשרדי", נכנסתי למקלחת פותח זרם של מים קרים ומתעורר… כעבור שעה וקצת היא נכנסה למשרדי, רק עכשיו יכולתי להבחין כי היה לה חזה שופע מאוד, "שבי", אמרתי, "מה קורה? מה קרה?" שאלתי… "תשמע, חנן הגיע הבוקר הביתה ולא הלך לישון, כשהילדים הלכו לבית הספר הוא ביקש לשוחח איתי"… הלב שלי דפק, "מה הוא שרף אותי?" שאלתי… "לא, איזה שרף, הוא ביקש להתגרש ממני, טוען שמאס בחיי הנישואין והחליט… לצאת מהארון!!! יש לו בן זוג והוא אפילו שלף לי מסמכים והגיש לי אותם, מסמכי גירושין… אתה מאמין, הוא גילה בגיל 44 שהוא הומו!!!" ואני, אני קיבלתי כאילו אגרוף בבטן, עשיתי מהר 1 ועוד 1 "ובטח זה שאיתו הוא יצא לאכול זה בן זוגו, ויודעת מה", אמרתי, "חיה, זה שהתקשר אלייך, אני בטוח שהוא בן הזוג שלו שכנראה רוצה אותו לעצמו, מין 'קינאת נשים' כזו", "'קינאת גברים' אתה מתכוון", "כן, כן, אותו הדבר", אמרתי… סיפרתי לחיה על הארוחה ב"דיקסי" ועל המסמכים, היא הראתה לי את המסמכים שחנן הגיש לה הבוקר, טיוטת הסכם גירושין היה כתוב עליה ותאמינו או לא, היו סימני לכלוך אוכל עליה. "תשמעי, הם עברו על זה לידי, היום במסעדה" ומיהרתי לחבר את המצלמה ולהראות לה את הארוחה ב"דיקסי" והניירת וזו אכן הייתה אותה ניירת. לאחר שיחת עידוד ארוכה שכללה המון בכי, טישו וכוסות מים קרים, נפרדתי מחיה, לפני שיצאה שאלה אותי שאלה שנשאלתי לא אחת במקרים זהים קודמים, "תגיד… אני צריכה לקבל את זה פחות קשה שזה בגלל גבר??? או שזה אותו דבר"… מה אתם הייתם עונים???
[/fusion_builder_column_inner]
"זבוב על הקיר" – חייו של חוקר פרטי "סודות" של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.