הסיפור השבועי “אין לי כסף” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
עדנה הייתה אישה בסוף שנות החמישים לחייה, ספרית במקצועה. שריריי רגליה העידו על שעות רבות של עמידה
בטיפול לקוחותיה. לקוחות לא חסרו לה. כל תושבי השכונה הגדולה בראשון לציון הכירו את “הספרית המעולה”
שעבדה בשכונה. יחד עמה העסיקה שתי ספריות נוספות, וכדי לזכות בטיפול אישי שלה צריך היה להמתין בתור ארוך.
היה לה בית פרטי בשכונה יוקרתית בראשון לציון, ג’יפ יפהפה חדש שחנה בחוץ ועוזרת בית שדאגה לאוכל וכביסה
נקייה מדי יום. שתי בנותיה היו כבר נשואות. האחת חיה בארצות הברית, השנייה הרחק בקיבוץ בצפון עם בעל נחמד.
הבעיה של עדנה הייתה מנשה, בעלה. קבלן מצליח שירד מנכסיו בשנתיים האחרונות ובחודשים האחרונים הסתובב
בחוסר מעש. את זמנו העביר בעיקר בבזבוז הכסף שהרוויחה עדנה, כי את הכסף שהרוויח כקבלן, הפסיד כבר מזמן.
כן, ניחשתם נכון. הפסיד בהימורים. מנשה היה מהמר כפייתי. כזה שנכנס לקזינו “ושוכח מאלוהיו” כפי שהגדירה אותו עדנה.
לפני כשנה החליטה עדנה לפרק את התא המשפחתי. היא פנתה לעורך דין וזה הגיש כתב תביעה לגירושין ופרוקהשיתוף
וחלוקת הרכוש. אז עוד היה רכוש, אבל מאז עברה שנה של משחקי הימור והכסף והרכוש הלכו ואזלו. כעת טוען מנשה
בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה כי מזה מספר חודשים הוא מובטל ולכן תביעתה של עדנה לחלוקת
כספים ריקה מתוכן. עדנה שעדיין ישנה עם מנשה באותו בית (אך לא באותה מיטה) ידעה שמדי שבוע הוא נוסע למסעות
הימורים ביריחו ובחו”ל, וכי כסף לא חסר לו. כשפנתה אלי הבנתי מיד מה רצונה. עלי לתעד את בעלה כשהוא מהמר, ואז
תופרח טענתו שאין לו כסף והוא יאלץ להודות באמת ולחלק שווה בשווה את כספו עם האישה שחיה עמו שנים רבות ושאת
כספה בזבז. הבהרתי לעדנה שהכנסת מצלמות אסורה בבתי קזינו, וביריחו מקפידים על כך מאד ועורכים בדיקה בכניסה.
בחו”ל לעומת זאת ההקפדה על הכנסת מצלמות או תיקים פחות מדוקדקת ויתכן ששם אוכל לתעד. פירטתי לה גם מהן
ההוצאות הכרוכות בפרוייקט כזה. מעקב בחו”ל אינו דבר של מה בכך ומצריך לוגיסטיקה. כעבור שבועיים היא התקשרה:
“מחר בערב הוא נוסע לרומניה!!”. קבענו פגישה במשרדי. סיכמנו הכל ומדי שעה היא עדכנה אותי בפרטים מדויקים יותר.
מנשה היה מפוזר, דבר שאיפשר לנו חופש פעולה. התיק שלו “הלך לאיבוד”, ומכרטיס הטיסה שהיה בו הוציאה עבורי
עדנה את מספר הטיסה, את השעה ושם נמל התעופה ברומניה. עמדתי עם מוטי העוקב שלי בדלפק של חברת התעופה
הרומנית וקלטתי את מנשה בקצה התור. חייכתי לעצמי בשביעות רצון. במטוס הוא ישב מספר מושבים לפני. יכולתי לסמן
ביומן שהחלק הראשון של העבודה התחיל ברגל ימין. כשנחתנו ברומניה לקח מנשה מונית לבית מלון מפואר. כמובן שבמונית
שנסעה אחריו ישבנו מוטי ואני. בדלפק הקבלה של המלון שמחה הפקידה הבלונדינית לקבל ממני שטר של 50$
(משכורת חודשית ברומניה) ואני שמחתי לקבל חדר צמוד לזה שלקח האיש לפני. כבר באותו ערב נכנס מנשה לקזינו המפואר
שבקומת הכניסה למלון. מוטי ואני נכנסנו אחריו, תחילה בלי מצלמה, רק כדי לראות את המקום, את הליכי הכניסה ואת מידת
ערנותו של מנשה. אבל איזה ערנות ואיזה נעליים. הוא ישב ליד הרולטה ולא ראה מימינו ומשמאלו. כמות הדולרים שהוציא יכלה
בקלות לפרנס משפחה בישראל, וזו הייתה רק השעה הראשונה שלו. למחרת הצטרף מנשה לקבוצת מטיילים שאורגנה באופן
ספונטני על-ידי הישראלים במלון. כמובן שגם מוטי ואני היינו שם. הוא לא חשד בנו, ואנו תעדנו אותו כחלק מהנוף היפה של בירת
רומניה. בשעות הצהריים חזרנו למלון ובמשמרות לובי שערכתי עם מוטי, המתנו לירידתו של מר מנשה בפעם השנייה לקזינו.
כשזה הגיע הזעיק אותי מוטי. לקחתי את הציוד המיוחד וירדתי לקזינו. כמובן שתחילה הדלקתי את כפתור הרקורד שהוסתר
בגרב הנעל שלי. ישבתי קרוב מאד למנשה במשך שלוש שעות לערך, במהלכן ספרתי שהפסיד למעלה מ-7000$.
המיקרופון שהיה מונח אף הוא נסתר בבגדי קלט את מנשה מקלל מדי פעם את הדילרים ומספר שרק אתמול הפסיד 5000$
והנה שוב לא הולך לו. אף אחד מעובדי הקזינו לא חשד שבתיק הפאוץ’ שלי מוסתרת מצלמה זעירה שמצלמת כל מה שזז סביבי.
הצילום היה איכותי ובצבע ונקלט במסרטת וידאו שישבה בתיק של מוטי בלובי המלון, כולל כל מה שנאמר על-ידי מנשה.
אשקר אם אומר שלא חששתי לביטחוני, לכן שמחתי שכעבור מספר שעות יצא מנשה עצבני מהקזינו לחדרו ומוטי ואני
מיהרנו לחדרנו מרוצים התמונות היפות שיצאו. שמח וטוב לב טלפנתי לעדנה וסיפרתי על נפלאות בעלה בקזינו. היא הייתה
מרוצה כשדיווחתי לה על התוצאות. “נשאר לך עוד יום, תוכל לבלות קצת”, אמרה. אבל אני רציתי עוד הוכחות.
באותו ערב חזר מנשה לקזינו. ירדתי לקזינו והלב שלי עבד בקצב מואץ. כדי שלא יחשדו בי, בזבזתי כמה דולרים על שולחנות
המשחק. מעולם לא הבנתי את אלה שמשחקים בקזינו. תגידו, לא חבל על הכסף?! מנשה שיחק פוקר ואני ישבתי עם חבורת
ישראלים רעשנית בשולחן הסמוך. לפתע נשמעה צרחה של שמחה מהשולחן שלו. זה היה מנשה. “יש, יש”, הוא צהל והניף את
ידיו בשמחה. כולם מיהרו לשולחן שלו. מסתבר שקיבל בקלפים צירוף נדיר מאוד. הדילרית ספרה על השולחן למעלה מ-30
זיטונים של 1,000$ כל אחד, ועוד כמה של מאות. הייתי בשוק. במכה אחת הרוויח מנשה למעלה מ-30,000$.
באותו לילה מנשה הרוויח הרבה כסף, ואני מתכוון לעשרות אלפים. אבל מבחינתי זה עוד לא הסתיים. לפנות בוקר כשיצא מהקזינו
ומלובי המלון, מוטי ואני מיהרנו בעקבותיו. הוא תפס מונית, ואנחנו שלא הספקנו למצוא מונית נשארנו להמתין בלובי.
כעבור חצי שעה חזר עם שתי בלונדיניות מדהימות והוליך אותן לחדרו. לחצתי על כפתור ההקלטה בוידיאו ותיעדתי אותם לפני
שנבלעו בתוך המעלית. למחרת בבוקר הספיק מוטי לצלם אותן יוצאות מהמלון. את היום האחרון ברומניה הקדשתי לבילוי בעיר הבירה.
לקחתי את מוטי ליום של מוזיאונים, בתי קפה ואווירה טובה. נהנינו מאד מהיום האחרון. כשחזרנו לארץ נפגשתי עם עדנה במשרדי.
האישה הנחמדה ראתה את בעלה משחק בשולחן הפוקר והרולטה בסכומים של עשרות אלפי דולרים. כשראתה אותו נכנס למעלית
עם שתי הבלונדיניות, עיניה דמעו. “למה?” מלמלה, “למה?”. כעבור מספר חודשים זומנתי להעיד בעניינם בבית הדין לענייני משפחה.
עורך הדין של עדנה נתן למנשה לדבר על מצבו הכלכלי הרע, רע מאד, ואז קרא לי לעדות. כשניגשתי לדוכן העדים חייך אלי מנשה
כאומר: “מה כבר תוכל להראות לנו?”. קרנתי את הסרט. צבע פניו הפך לבן סיד… עדנה קיבלה מזונות זמניים גבוהים, הרכוש חולק
שווה בשווה והיא עושה חיל.
ומנשה? הוא איפה שהוא באחד מבתי הקזינו.
