הסיפור השבועי – “וורקוהוליק עאלק” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
לימור הייתה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, נמוכת קומה, עגלגלה, שיער שחור מתולתל ועיני שקד גדולות. היא ישבה
למולי בפעם השנייה בשנה הזו, לפני 10 חודשים הגיעה לפגישת ייעוץ, “אני חושדת בבעלי”, סיפרה לי אז, “אני חושדת שיש
לו רומן עם מזכירתו, הוא עורך-דין מכובד, ומצליח לסובב אותי על האצבע הקטנה”, סיפרה.
אני זוכר שישבנו למעלה משעה ושכל הסימנים אכן הראו שהוא בוגד בה, כשלא שבה אליי עם החלטה לטפל בזה חשבתי אולי
בחרה במישהו אחר מחבריי, אבל מסתבר שלא, הוא הצליח, איך אמרה, “לסובב אותה” עוד שנה והנה עכשיו היא שוב אצלי,
הרהרתי. היא הייתה עקרת בית, טיפלה ב- 3 ילדיהם הקטנים, הגדולה בת 12 והקטנים תאומים בני 8, הוא עורך-דין מצליח
בתחומו, יחד הקימו בית לתפארת, גרו בשכונת וילות יוקרתית בעיר ונהנו מחו”ל פעמיים בשנה.
אלחנן, בעלה היה וורקוהוליק, אחד שיוצא לעבודה ב- 06:30 וחוזר לא לפני 22:00, התפלאתי איך הוא רואה את ילדיו, אבל
היא אמרה בפשטות, “לא רואה, פשוט נמצא רק בסופי שבוע, לכן אני בחרתי לא לעבוד ולהקדיש את עצמי לילדיי, תאר לך
שגם אני הייתי עובדת?” אמרה…
לימור סיפרה שמזה שנים חושדת באלחנן ובמזכירתו, “זו עובדת אצלו 8 שנים, מנהלת את משרדו עם 10 עורכי הדין שבו
ביד רמה, מצד שני כנראה מצליחה ‘לנהל’ גם אותו”, אמרה וקרצה לי בחיוך עצוב. “היא גרושה עם ילד, חיה ברמה מאוד
גבוהה, מחזיקה רכב חדש, כל שנתיים מחליפה, אם אתה רואה אותה אתה חושב שהיא נשואה לבן של רוטשילד, אבל מה
לעשות שהגרוש שלה עבריין שיושב בכלא, נרקומן, אז מאיפה יש לה כסף?” שאלה ובעצם ענתה. “אני בטוחה שאלחנן
‘מחזיק’ אותה”, “ומצד שני היא ‘מחזיקה’ אותו”, אמרתי אני והיא הסכימה איתי מייד.
לימור סיפרה לי כי בכל כנס של עורכי דין באילת או בים המלח היא נשארת בבית והוא נוסע עם… המזכירה, כמה פעמים
התלוותה אליו לחו”ל, “אעלק” לנסיעת עסקים, “אני בטוחה שיש ביניהם רומן, הוא מדבר איתה בטלפון גם כשהוא מגיע
הביתה ב- 22:00 בלילה, אני שואלת אותך אייל”, אמרה לי, “זה נורמלי?” “אני כבר מזמן לא יודע מה הפירוש למילה ‘נורמלי'”,
עניתי, “אבל בואי נבדוק, הגיע הזמן לא?” והיא הסכימה מייד.
למחרת בבוקר המתנתי לאדון אלחנן מחוץ לביתו, כ- 50 מטרים לערך מהחניה הפרטית שלו, בשעה 06:30 הוא יצא מהבית,
מרצדס שחורה וארוכה, הוא חלף על פני מבלי לחשוד שברכב הלבן החבוט שוהה זה שיברר מה מעשיו היום ובכלל.
נסעתי אחריו עד למגדל משרדים יוקרתי בעיר הגדולה, כשנכנס לחניון נכנסתי גם אני, לאחר שראיתי בדיוק היכן חונה, תפסתי
זווית צילום טובה, תיעדתי אותו יוצא עם התיק השחור העבה שלו ונכנסתי למצב המתנה.
ב- 10:30 הוא הגיע איתה לרכב, היא הייתה בסוף שנות השלושים לחייה, ממוצעת קומה, שיער שחור חלק ארוך, מבנה גוף
חטוב, חזה קטן וקופצני שלא ראה חזייה בבוקר. היא הלכה צמודה אליו, לחצתי הקלטה ותיעדתי אותם נכנסים למרצדס,
יצאנו מהחניון, נסעתי אחריהם, לא היה מגע, אבל לי יש סבלנות, המתנתי… הגענו ליפו, כשחיפש חניה ליד החומוס הכי
טוב בארץ חייכתי לעצמי, “אתה תותח” מלמלתי, מעולם לא סירבתי למסבחה טובה על הבוקר וכשהם נכנסו פנימה
חיכיתי 10 דקות, הרכבתי משקפי ראייה וכובע מצחייה ונכנסתי גם אני. הם ישבו בפינה והתחילו לנגב את החומוס,
אני הסתפקתי במגש ארוז עם מסבחה חמה, תוך דקות חזרתי לרכב עם פיתות חמות בשקית וריר מתהווה בלוע.
עברו 30 דקות והם יצאו, אני כבר הייתי אחרי 2 הפיתות ועם המצלמה ביד, נכנסו לרכב והחלו בנסיעה. התחלתי
אחריהם, כשהכיוון היה צפון תל אביב הבנתי שהמשרד יחכה להם עוד קצת. הם הגיעו לכיכר המדינה, פרקו
מהרכב והחלו ללכת ברגל. כשנכנסו לחנות ללבני נשים, מיותר לומר יוקרתית, התמקמתי עם הרכב קרוב מאוד,
פרשתי את הצלון על חזית הרכב והכנסתי את המצלמה שלי בחריץ שנוצר בצד החלון, היא בחנה סטים של לבנים,
הוא החווה את דעתו, איזה בוס הולך עם מזכירתו לבחור לבנים סקסיים ועוד מחווה דעתו??? שאלתי את עצמי…
זה שאחר כך נהנה מהלבנים הללו!!! השבתי לעצמי… כשהם יצאו משם עם שקית נפוחה בידה ידעתי שאם הוא
שילם תבוא נשיקת התודה וזו אכן לא אחרה לבוא, ליד הכניסה לרכב היא תפסה אותו בצווארו, חיבקה בשתי ידיה
ונתנה לו נשיקה ארוכה. הוא מבחינתו לא נשאר אדיש וטפח לה קלות על הישבן שלה. מושלם! אמרתי תוך כדי הצילום.
הם נסעו לרמת אביב, ידעתי שהיא מתגוררת כאן ולכן בשלב מסויים עקפי אותם והמתנתי סמוך לבניין שלה, הם הגיעו
כעבור 3 דקות ונכנסו פנימה. נהיה לי סרט יפה, אמרתי לעצמי והורדתי משענת הכיסא, מהרהר מה קורה בבית עכשיו.
חשבתי על לימור שכבר לפני שנה הגיע אליי עם החשדות ועל כך ששום דבר לא השתנה מאז… איזה חיים יש לה
למסכנה שהיא מתעוררת בבוקר עם אדם שהיא יודעת שבוגד בה מדי יום…
הם יצאו משם חבוקים כעבור שעתיים ורבע, כנראה עברו על דיון משפטי חשוב, חייכתי, כשהגיעו למשרד פרשתי
למשרדי, חשבתי שהסרט שיש לי מספיק בשביל להוכיח שהקשר ביניהם חרג מגבול “העובד מעביד”.
כשהגעתי למשרדי עברתי על סרט הוידאו, גיליתי כי בסרט הוידאו ראו גם תשלום הקנייה בחנות, מיותר לומר שהיא
נעשתה במזומן על-ידי אלחנן, חייגתי ללימור, סיפרתי לה כי יש בידי הוכחות ואני מציע שניפגש מאוחר יותר, היא
התעקשה לקבל פרוט מדוייק, לא אהבתי לספר את מאורעות היום בטלפון, בכלל אני חסיד של להסביר “פנים אל
פנים”, אבל היא הלקוחה והיא קובעת ולכן הסברתי בעדינות את מאורעות היום הקצר והממצה. קבענו שניפגש
למחרת בבוקר, היא נשמעה מרוצה, איך אפשר לומר מרוצה על מי ששומעת שבעלה בוגד בה בצורה כזו…
אבל הבחנתי כי ירדה לה אבן כבדה מהלב, אבן שישבה שם לפחות שנה שלמה.
למחרת בבוקר המתנתי לה, אבל היא לא הגיעה, כשהמחוג הראה חצי שעה איחור חייגתי אליה, אבל רק המשיבון
ענה לי, כעסתי, ידעתי למה אני לא צריך להסביר בטלפון את יום המעקב, אבל, ניחא, אמתין לה…
עברו שעות מספר, ישבתי למול המחשב, האינטרנט היה פתוח, דפדפתי בין המיילים שקיבלתי כל היום לפורטל
ynet, לפתע פתחתי עיניי… “אישה קפצה אל מותה מבניין משרדים בתל אביב” החסרתי פעימה, הקלקתי על
הידיעה, צילום של בניין המשרדים המוכר לי מאמש היה שם, בניין המשרדים של בעלה של לימור, גם ניידת
טיפול נמרץ וסרט “לא להיכנס” מתוח סביב שלולית דם… הדם ירד לי מהפנים לאט לאט… חייגתי אליה…
והמשיבון ענה… עברו שעתיים בדיוק ותמונתה הייתה על מסך המחשב, אשת עו”ד קפצה אל מותה ממשרדו
שבקומה…
בחדשות הערב כבר ידעו לספר על האישה שקפצה אל מותה ממשרדו של בעלה לאחר משבר בחיי הנישואין…
באותו לילה לא נרדמתי… לעזאזל, וורקוהוליק עלאק.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
