המורה לנהיגה // עו”ד אייל סברו
עפרה הייתה אישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, פצצה לא נורמלית, בעלה רמי היה מורה לנהיגה אחד מהידועים באזור השרון, היה בעליו של בית ספר לנהיגה שהעסיק 10 מורים לערך, הכסף זרם בשפע, עפרה לא הייתה צריכה לעבוד, כל היום הייתה בחדר כושר, מנוייה של “הולמס פלייס” ברעננה, שם גם נפגשנו בפעם הראשונה. כשרצה לפני בהליכון, לא יכולתי להוריד את העיניים מהישבנים שלה, אמנם הייתה בת ארבעים וקצת, אבל היה לה גוף חטוב של בת שלושים אולי, למרות 3 לידות, לא ראו עליה, היא הייתה מלאה במקומות הנכונים, אני חושב אפילו שמנתח טוב נגע לה בחזה, שהרי זה היה עומד ומוצק, אפילו יתר על המידה לטעמי, אבל… כל גבר שני במכון היה מתבלבל בספירה, באימון כפיפות הבטן הקבוצתי, כשעפרה שכבה במזרון למולו.
בוקר אחד, בעודי לוגם כוס מיץ גזר גדולה בקפיטריה של המכון דפקה על כתפי, “אתה החוקר, נכון?” שאלה ואני הסתכלתי, חייכתי ואישרתי, “איך אני מגיעה אלייך?” שאלה, תלוי איך תרצי, עניתי, באופניים זה קל, במונית עוד יותר, ברכב שלך, הכי טוב ! התלוצצתי, היא צחקה וכך נשבר הקרח הראשוני בינינו.
באותו יום אחה”צ נפגשנו שוב, במשרדי, כשישבה למולי לא יכולתי להיות מרוכז, היא הייתה פצצה לא נורמלית, “תשמע”, אמרה לי, “אני חושבת שרמי מזיין את אחת הבנות שהוא מלמד, צעירה בת עשרים ושתיים”. נתתי לה להסביר לי בדיוק למה התחילה לחשוד, היה אמת בדבריה, מה גם שגילתה כדור ויאגרה בארנקו, שכעבור יומיים נעלם משם, מבלי שהוא והיא שכבו, מה גם שקודם ל”גילוי” לא חשבה שרמי נזקק לזה. הסברתי לה שטובים מחבריי, המבוגרים יותר אמנם, שלא נזקקים לויאגרה כבדרך קבע, משתמשים בה בעת ה”שיגועים” עם המאהבת הצעירה שלהם, בשביל לא לאכזב, קרצתי וחייכתי, “זה לא יעזור, רמי הוא מאהב מאכזב”, הדהימה אותי בתשובתה וסיפרה לי כי מזה 19 שנים חיה עם גבר שלא מספק אותה מינית וקודם לכן היה לה חבר שעלה עליו בכמה דרגות. לא יכולתי לעצור את הבועה שעלתה לי מעל הראש… אל תשאלו אותי מה היה בה…
סגרנו כי אעקוב אחר רמי, התנאים היו נוחים, כי היומן שלו היה פתוח על השולחן בבית וכך יכלה עפרה לקבל את הפרטים על השיעורים של הצעירה עם רמי ובכך לחסוך בשעות מעקב, וכך גם היה.
למחרת בבוקר התקשרה ואמרה לי …”תשמע, זה לא יאמן, יש לה כל יום שיעור איתו בסוף היום”… הסברתי לה כי יתכן מאוד שרמי סוגר את היום עם הצעירה ולא דווקא בשיעור נהיגה ולכן כבר באותו אחה”צ התכוננתי למעקב.
אתם חושבים שמעקב אחר מורה נהיגה הוא קל ? אתם טועים !!! כשהוא עם התלמיד, הוא נוסע לאט, מן הסתם התלמיד נוהג, מתי בפעם האחרונה נסעתם כמות תלמיד בשיעור נהיגה, ואם הוא עצמו נוהג, המורה, אז השימוש במראות שלו כל כך שכיח שאסור לך להיות קרוב אליו ואתה חייב יותר מכלי רכב אחד וחייב להיות זהיר, כי… זה המקצוע שלו, הנהיגה ולכן כשהתחיל להחשיך והמעקב עבר בסדר, הפכתי לרגוע יותר. עכשיו כבר לא רואים את צבע המכונית, את הפרצוף שלי, הכל יותר רגוע. נסעתי אחריו במרחק גדול, באיטיות, צילמתי אותו מוריד תלמיד, מעלה תלמידה, מוריד תלמידה, עוצר לאכול בדוכן שווארמה מקומית, מעלה תלמיד, מוריד וחוזר חלילא.
בשעה 19:00 לערך הוא אסף אותה, היא נראתה בת עשרים ושתיים, שלוש, לבשה חצאית מיני קצרה, לבנה, חולצת גופייה עד הפופיק, כזו שהדגישה את הבטן השטוחה שלה, גם לה היה חזה גדול ויפה, אבל טבעי, אני חושב. היא נכנסה לרכב והתיישבה בכסא הנהג, לא נשיקה, לא כלום, כמעט התאכזבתי, אבל לקחתי אוויר ואמרתי לעצמי אייל… ס ב ל נ ו ת, כרגיל, בסוף זה משתלם. היא נהגה בסדר יחסית, טוב, בעצם לקחה כל יום שיעור, איך לא תנהג בסדר ?! שאלתי ועניתי לעצמי, הם ירדו למהיר לכיוון נתניה, כל אותו הזמן רמי לא נגע בה, חיכיתי לליטוף שיערה, לנשיקה, משהו… כלום לא היה. הם נכנסו לנתניה, אני אחריהם, פנו שמאלה אחרי הקניון, אני אחריהם, לכיוון חוף הים… אני אחריהם, מבסוט, ידעתי שזה יגיע, הם הגיעו לחוף הים, גלשתי אחריהם, במרחק, בזהירות. הם החנו את הרכב במקום מבודד, היה חושך, האורות של הרכב כבו, היה די שומם, המרחק בין כל רכב לרכב שחנה שם, היה 100 מ’ לערך, לכן לא היה סביר שאתקרב אליהם. פרקתי מהרכב, לקחתי את המצלמה המשוכללת שלי, זו שבלחיצת כפתור הופכת חושך לכמעט אור יום, התחלתי לעשות איגוף, איגוף גדול… מלא בחול התחלתי לשפר לכיוון הרכב שלהם מכיוון שלא יחשבו עליו, ממול הרכב, בחזית שלו, אמנם היו גבעות חול, אבל, התכוונתי להשתמש בדיוק באותן גבעות בשביל לצלם, מתנשף ומתנשף התקרבתי , נשכבתי על הגבעה האחרונה שמעל לרכבם וזחלתי לאט לאט לפיסגה שלה, הצצתי וראיתי, חייכתי, הם השכיבו את הכיסאות והתמזמזו… הייתי בדיוק מעליהם, פתחתי את המצלמה, הרמתי רק את היד ולחצתי הקלטה, עכשיו רק המצלמה הייתה למעלה, המסך הפתוח שלה כוון אלי, נמוך יותר, כך יכולתי לכוון את המצלמה, את הזום לראות מה מעשיהם, הם התמזמזו, רמי הפשיט את הצעירה מהגופייה וחשף את החזייה וגם היא כעבור דקה ירדה, המצלמה אמנם נתנה תמונה באור בגוון ירוק, אבל היה לה חזה לצעירה, תשמעו… חבל על הזמן, רמי לש ונישק את חזה של הצעירה, היא הפשיטה אותו מחולצת הטריקו שלו, בשלב מסויים רמי משך אותה לכסא שלו, היא הייתה מעליו, הוא הרים לה את החצאית למעלה ו… הופ, בואו נעצור פה לפני ששלומי העורך יגנוז את הסיפור כולו, בואו נאמר שהיה שם “משגל” בסגנון “נסיעה לחיפה” בלשון העם, למרות שהרכב עמד במקום, הם הגיעו, בסוף, לחיפה…
אח”כ הם יצאו מהרכב, הסתדרו, לבשו את הבגדים, אז הורדתי טיפה את המצלמה, אבל בכל זאת צילמתי את פרצופם שיהיה זיהוי, יפה, אח”כ מיהרתי לרכב שלי, שחנה 100 מ’ משם, במקום אחר. כשהגעתי לרכב הם בדיוק נסעו רוורס, עדיין היא נהגה, הם יצאו מהחניה, חזרו לכביש הראשי לכיוון השרון, אני אחריהם, בדרך נכנסו לתחנת דלק, חשבתי לתדלוק, אבל הם היו משוכללים יותר, פשוט נכנסו לשטיפה, להוריד את כל החול מהרכב, יפפה… אמרתי לעצמי, הבחור מנוסה, שאלתי את המתדלקת אם יש שטיפת אנשים בתחנה, בהתחלה לא הבינה אותי, אז הוספתי שאני צריך להוציא את כל החול מעליי והיא עדיין לא הבינה, אז פטרתי אותה ב”לא חשוב” והיא בטח חשבה שאני קצת על “כדורים”.
אח”כ המשכנו חזרה לעיר ממנה יצאנו, הם ואני, גם כשהוריד את הצעירה בסמוך לביתה לא היה ביניהם מגע, הם היו זהירים, אבל לא כל כך, כי תמיד, אמרתי… מי שעושה בסוף נתפס ! לא משנה כמה יזהר, כשיגיע אליי, יתפס !!!
ליוויתי את רמי עד הכניסה לשכונה שלו, אח”כ המשכתי לביתי, ישר למקלחת חמה, להוריד את כל החול מעליי.
למחרת בבוקר פגשתי את עפרה במכון. קרצה לי, קרצתי לה, חייכה לי, חייכתי לה, “יש משהו?” שאלה, בטח, אמרתי מחייך והיא… חיוכה נמחק.
בצהריים ישבה במשרדי, בחדר הצפייה ישבה על הקלטת, ראתה את בעלה והצעירה… את “הנסיעה לחיפה” וכאבה, אפילו מחתה דמעה, חזרה לחדרי, “מה עושים?” שאלה אותי, הסברתי לה, פתחתי בפניה את האפשרויות, היא בכתה בלי הפסקה, כאילו וידעה, אבל מיאנה להאמין, תסמין ידוע של אישה נבגדת, גם כזו שמוצאת שהויאגרה נעלמת, כאילו יודעת/לא יודעת, לשיטתי, מסרבת לדעת. עכשיו האמת הייתה למול פרצופה, על מסך הטלוויזיה.
בשבועות שלאחר מכן לא הגעתי לחדר הכושר, התאמנתי באחר, בעיר אחרת, אחרי מספר חודשים פגשתי בה, נראתה טוב, הבנתי שהתיק “במשפחה”, יש לה עורך דין טוב, תותח, שמייצג אותה ו… גם דופק אותה… חייכה לעברי… לא יכולתי שלא לקנא בו…
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
