הסיפור השבועי – “מעץ תפוחים יוצאים רק… תפוחים” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
עוזי היה חבר טוב שלי מהצבא, יחד עברנו חוויות רבות, כשהצבא נגמר לא התפצלו דרכינו, עוזי הפך להיות בורג
בכיר בקיבוץ שבו גדל, מנהל המפעל הגדול והמפורסם שלהם, מדי שנה בחג השבועות היינו נפגשים, חווים את
חג הביכורים יחד עם הילדים, שלו ושלי, היינו בקשר טוב, שנים ארוכות. כשביקש לפגוש אותי לכוס קפה, חשבתי
כי מדובר בפגישה מקרית, כפי שנהג לעיתים מזומנות כשהגיע לראשל”צ. הפעם הסתבר לי כי מטרת הפגישה
הייתה שונה, עוזי סיפר לי כי לפני שבוע לערך נעלם מדירתו ענק יהלומים שהיה שייך לאשתו, מסתבר, שמדובר
בענק יהלומים מיוחד, בשווי של לפחות 20 אלף$, אבל הכסף לא היה הבעיה, אלא העובדה כי מדובר בענק
סנטימנטלי מאוד, שעבר מדור לדור במשפחתה של רעייתו של עוזי ולפני שאמה נפטרה ממחלת הסרטן, העבירה
אותו לאורית, רעייתו של עוזי. ניסיתי להבין במי חושד עוזי ואז הדברים התבהרו לי בכלל, מסתבר כי לא הייתה
פריצה בבית, הענק, שהונח כדרך קבע בשידה הסמוכה למיטת חדר השינה שלו נעלם כלא היה, הפעם האחרונה
שראו אותו היה שבוע קודם לכן. ניסיתי לברר עם עוזי מי ביקר בביתו שבקיבוץ בתקופה זו וגם פה לא היו בשורות,
לא היו אורחים מיוחדים, למעט איש האחזקה של הקיבוץ שבא לתקן את המזגן שבחדר השינה וחברותיהן של 2
בנותיו של עוזי, מיה (9) ויעל (14). ההפתעה הגיעה אליי בשלב מסויים של הקפה, עוזי סיפר לי כי החשד נופל
על… בתו הקטנה, מיה !!! ילדה מקסימה שהכרתי באופן אישי, תכולת עיניים ובלונדינית, דומה דמיון מדהים
לאורית, אשתו של עוזי. “מיה ??? אתה בטוח”, שאלתי, “אני לא בטוח בכלום”, הסביר לי עוזי, “אני כבר לא יודע
מה לחשוב, העניין הוא שלאחרונה יעל, בתי הבכורה זכתה באליפות האתלטיקה הארצית לבנות גילה, דבר שיצר
סביבה המון ‘רעש’ ותשומת לב, תמונתה פורסמה בעלון החודשי של הקיבוץ, זרי פרחים נשלחו הביתה ורוב
תשומת הלב מוקדה בה, אני חושש שהעניין הזה קצת גרם לחוסר תשומת לב אצל מיה ומכאן הבעיה, היא קצת
הסתגרה לאחרונה, קצת מפריעה בבית הספר, 2 מורות כבר התקשרו להתלונן וכל מי שמכיר אותה אומר שמשהו
קרה לה וזה מתאים בדיוק לזמן המקביל למוקד תשומת הלב אצל יעל”, סיפר לי. “ניסית לשאול אותה, לתחקר,
בנועם, בכעס? איפה הענק?” שאלתי, “מה לא ניסיתי אייל”, ענה לי, “גם אורית וגם אני מנסים בכל דרך, אבל…
הילדה פשוט מכחישה וכמות שהיא מכחישה כך לנו יש יותר ויותר חשד שזו היא והיא פשוט מחביאה את זה”, אמר.
“אני רוצה את עזרתך, עזוב את השווי של התכשיט, חשוב לי לדעת אם זו מיה, תשמע יש לי כסף בבית, יש לי נשק
אישי, אני מתחיל לחיות בפרנויה שדברים אחרים שלי ייעלמו, רק זה חסר לי”, אמר עוזי והרגשתי את המצוקה
האמיתית שלו. עוזי היה איש מוצלח ברמ”ח אבריו וכשדבר כזה פוגע לך בבית, במגרש הביתי שלך, זה קצת מלחיץ
ומעצבן. “תן לי יום אחד לחשוב על זה”, אמרתי, “בוא נדבר מחר”, ביקשתי ועוזי הסכים.
העברנו יחד עוד שעה וחצי על דיבורים בענייני ביזנס וחברים ובחורות ושטויות ונפרדנו בחיבוק חם ורגיל בינינו.
כל אותו יום חשבתי איך לעזור לעוזי, זה היה מקרה לא רגיל עבורי, תוסיפו את האלמנט שעוזי הוא קרוב לי, גם אורית
אשתו והנה לכם מתכון למוטיבציית יתר, הייתי חייב לעזור לו.
למחרת, יום חמישי, התקשרתי לעוזי , “מה שלומך? מה חדש?” שאלתי אותו, “כלום”, ענה לי, “פשוט כלום, חשבת
על משהו?” שאל אותי, “כן” עניתי, “ביום שבת, אנחנו אצלכם בקיבוץ, תכין את המנגל”, אמרתי, “אומרים שהצפון
פורח, נבוא לראות”, הזמנתי את עצמי שלא כמנהגי, עוזי שמח וצהל וקבענו לשבת מהבוקר.
ביום שבת השמש זרחה, ב- 8 בבוקר יצאנו מהבית, עמוסים במצב רוח טוב, רז שלי אוהב את הקיבוץ וגם את מיה
בת גילו, אור אוהבת את החיות, המדשאות ואשתי ואני את שלוות הנפש והעובדה שהילדים רחוקים מהעין אתה לא
מודאג היכן הם, החיים בקיבוץ קסמו לי תמיד בעצם, אני חושב שקוסמים לכל עירוני בורגני שכמוני.
אחרי עצירה קטנה בצומת גולני (איך לא ?! פעם גולני, תמיד גולני) ונסיעה של חצי שעה נוספת, הגענו לקיבוץ,
אורית ועוזי קיבלו אותנו בנשיקות וחיבוקים, הילדים החליקו כף ומיד נעלמו במרחבים ואנחנו התפנינו לשבת ולקשקש.
אורית היא אישה מקסימה, מנהלת המרפאה של הקיבוץ, אחות מוסמכת בהשכלתה, היה לנו כיף איתם בכל פעם
שנפגשנו. בין עוגת גבינה עם אוכמניות מדהימה, שאורית אפתה, ארוחת צהריים גדולה שהילדים נהנו ממנה מאוד,
ישבנו ושוחחנו על המקרה. אורית, כמות עוזי הייתה משוכנעת שזו מיה, “אני מכירה אותה היטב” אמרה לנו, “אני
משוכנעת שזו היא, פשוט לא הקדשנו לה מספיק תשומת לב בחודש האחרון, אני בטוחה שהיא החביאה את זה
ומסרבת בכל תוקף לומר היכן”, “היא ילדה עם אופי!” אמר עוזי וחייך. המשכנו לדבר ולקשקש בעניין האובדן,
משום מה דילגנו על נושא איש האחזקה, מברור שעשיתי למול עוזי ואורית הוברר כי האיש פנסיונר של הקיבוץ,
איש נחמד שאין סיכוי בעולם שיגע בשידה, משום מה… האמנתי להם.
בשעות הערב, לפני שנפרדנו מהם, הסברתי להם שיש לי רעיון, אבל אני חייב לבדוק אותו ולכן אחזור אליהם עם
הרעיון ביום ראשון, דהיינו למחרת בבוקר, ראיתי טיפונת אכזבה אצל עוזי, אבל קרצתי לו בזווית העין וראיתי
שהבין אותי. רז ומיה שיחקו יום שלם ביחד, להפריד ביניהם הייתה משימה לא קלה בכלל, בכל פעם שנפגשנו
היינו צריכים עוזי ואני להתמודד עם בקשות כמו, “אני רוצה להישאר אצל מיה” וההפך. תמיד זה נגמר בכעס
של שניהם על הסירוב של שנינו, של עוזי ושלי, כך גם הפעם. נפרדנו, המשפחות בחיבוקים ונשיקות והבטחות
לביקור גומלין בחודש הקרוב, עם אורית סיכמתי, בצד בשקט, שאם אמצא את התכשיט, בשבת הבאה הם אצלי,
אורית לחצה את ידי בחום, “בכיף”, אמרה, “רק תמצא, כי עוזי משתגע מזה”.
למחרת בבוקר, בדרכי ברכב מהבית למשרד, חייגתי לעוזי, “איפה אתה?” שאלתי, “בבית”, ענה לי, “יופי”,
אמרתי, “צא רגע החוצה”, “נ ו ו ו ו ” אמר עוזי, מתחיל לקלוט את הראש שלי, “אתה רואה את פינת הישיבה
מהקש, עליה ישנו כל היום אתמול?”, “כן”, ענה לי עוזי, “לך לכורסה הבודדת, העגולה, יש לה כרית גדולה,
נכון, של הטוסיק”, “כן”, ענה עוזי, “יפה” אמרתי, “יש ריץ רץ לכרית, פתח אותו…” “רגע רגע, וואהו, מצאתי”,
צעק, “מצאתי, מאניאאאק, איך גילית… ” צעק וצהל לתוך האפרכסת, “סיפור ארוך”, אמרתי, “סיפור ארוך”,
“איך? איך? אני חייב לדעת”, אמר, “בגדול”, עניתי לו, “זו הייתה החקירה הראשונה של הבן שלי”, עניתי,
“של רז, כל הדרך לצפון סיפרתי לו על המקרה, הסברתי לו שכולנו משוכנעים שזו מיה, אבל היא לא תספר לאף
אחד, כנראה גם לא לך, אמרתי לרז, הוא ראה בזה אתגר, ‘אבא, אם זו מיה’, אמר לי רז, ‘היא תספר לי, מבטיח לך’,
השוויץ בפניי והיא אכן סיפרה לו…” “אני לא מאמין”, אמר לי, “אני לא מאמין, הוא תותח הקטנצ’יק שלך, הוא
תותח…” עוזי היה נרגש, בעצם גם אני, עוזי לא ידע שלא ישנתי כל הלילה רק מהציפייה של לדעת אם זה באמת
מתחת לכרית בפינת ישיבה עליה ישבנו כמעט כולנו במהלך היום. רז מסתבר הצליח להוציא את זה ממיה בלי
בעיה, היו לו 3 שעות נסיעה לספר לי על זה, אבל לי, אין 3 שעות לספר לכם כי… יש לי חקירות נוספות על השולחן,
אז להת’.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
