הסיפור השבועי "שובר שיא" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
שובר שיא // עו"ד אייל סברו
היא ישבה למולי, עיניה דומעות, קטנות, כפות ידיה מחזיקות בטישו שהיה כבר ספוג בדמעות שהורידה במשך כל השעה האחרונה.
אורלי סיפרה לי על מעללי גבי, בעלה, מתכנת המחשבים בחברה גדולה.
"בהתחלה זה היה רק דחיפה, אחר-כך סטירה, ובשנים האחרונות בכל פעם כשעצבנתי אותו, חטפתי מכות", ייבבה "עכשיו כשיש לו מישהי, אני לא מוכנה גם לקבל מכות וגם להכין לו אוכל וכביסה והוא שוכב עם מישהי אחרת" המשיכה לייבב.
הם היו באמצע שנות הארבעים לחייהם, היא מורה בבית ספר יסודי, הוא מתכנת מחשבים בחברה גדולה.
שנות הסיליקון וההיי-טק העלו אותם לרמת חיים גבוהה, בית פרטי מפואר, בשכונה מפוארת, 2 רכבים חדשים בחניית הבית, עוזרת בית 4 פעמים בשבוע, מבשלת לבית 3 פעמים בשבוע, והמון המון המון עצבות, כי, הרי אושר קשה לקנות בעושר!!! אינני מבין את אלו שחוטפות את המכות וסובלות בשקט, וכשזה מגיע למאהבת, הן מגיעות אליי, כאילו ולבגוד זה מעבר לקו האדום שבו כן מותר להרים יד על אישה.
אבל אורלי לא הייתה לצערי הראשונה, כבר נתקלתי בזה בעבר, ובטח לצערי, אתקל בזה גם בעתיד.
הצעתי לאורלי לפעול ב- 2 מישורים מתבקשים, האחד, לתעד את גבי כשהוא מרים עליה יד, ובכך להשיג יתרון משמעותי בניהול תיק הגירושין שלה בעתיד, ובמישור הנוסף לעקוב אחריו ולהוכיח כי זה גם בוגד בה, ובכך להשיג את היתרון האחרון בקרב הכל-כך מיותר הזה, שנקרא, גירושין.
אורלי הסכימה איתי, וכבר באותו יום, בצהריים, לאחר שאורלי וידאה כי גבי נמצא במשרדו, נכנסנו אני והטכנאי לביתה, לחדר השינה שלה והתקנו את מצלמת הוידאו הסמוייה.
תמיד לאחר שהיינו מסיימים את עבודת ההתקנה הסמוייה, הייתי מתפעל ממעשה ידיו של הטכנאי שלי, אפילו אני, דקות לאחר ההתקנה לא הצלחתי לראות את המצלמה, אז מה שנשאר היה להסליק את הוידאו בבית, וגם זו לא הייתה בעיה, ונפרדנו מאורלי.
למחרת, כשעוקביי ישבו על הזנב של גבי, אורלי הגיעה למשרדי עם הקלטת הראשונה, מחוייכת ומבויישת.
הכנסתי את קלטת הוידאו ולחצתי על כפתור הצפייה, יכולתי לראות את גבי דוחף את אורלי לתוך חדר השינה, קטנה ושברירית, למול ממדי גופו הגדולים, נופלת על המיטה ואז גבי שולף את חגורת מכנסיו ומכה בה ללא רחם, כשהיא נושכת את ציפית הכרית… "למה?" שאלתי, והיא שוב דמעה ואמרה לי, "בגלל שהילד התלונן בארוחת הערב שהאוכל מלוח מדי, גבי חיכה שהוא ילך לישון ואז הכה אותי, אלמלא יכולת לשמוע מה אמר" אמרה לי, "הייתי מתביישת יותר, בחייך אייל, לקבל מכות בגלל שהאוכל טיפ טיפה מלוח"… הייתי בהלם מוחלט.
ראיתי כבר המון דברים בעשור האחרון של חיי, אבל מסתבר שתמיד יהיו דברים שיפתיעו אותי מחדש.
כשגבי סיים עבודתו נכנסה עמו לרכב בחורה בת גילו לערך, השניים ישבו בחניון הקרקעי של בניין המשרדים המפואר ודיברו, גבי ליטף את שיערה, היא את פניו, ידעתי שזו כנראה "הפוטנציאלית" והורתי לעוקביי להמתין להתפתחויות.
גבי הניע את רכבו ונסע לכיוון חוף הים, במקום החלו את עבודות ההקמה של המרינה החדשה, מקומות מסתור לא היו חסרים וגבי נעמד באחת הפינות החשוכות. הרכב המפואר שלו דומם מנוע, עוקביי עדכנו אותי כי הוא והאישה שאיתו מתגפפים ברכב, בשלב כלשהוא עברו למושב האחורי, מצלמות האינפרא אדום של העוקבים כוונו לעבר חלונות הרכב.
למחרת במשרדי ראיתי את האישה פושטת חולצתה ומכנסיה ואת גבי עושה זאת גם כן, כשישבה עליו, וראו זאת בצורה ברורה, עצרתי את כפתור הוידאו וחזרתי עם הקלטת לחדרי. הרמתי רגליי על השולחן ונשענתי לאחור, הרהרתי בחייה של אורלי, עד כמה מרים היו, לא הבנתי כיצד ניתן לחיות כך ימים ושבועות וחודשים ולעיתים גם שנים, תתפלאו. הכנתי את דו"ח החקירה, וחיכיתי לטלפון של אורלי.
למחרת בצהריים נכנסה למשרדי עם קלטת נוספת, בקלטת זו קיבלה אורלי סטירה שגרמה לה לעוף מקצה אחד של החדר לקצה השני, כשסיימתי לצפות בזה, הקרנתי בפני אורלי את הקלטת של המעקב, אורלי ראתה את הבחורה שלא הכירה, מתפשטת בתוך הרכב, ואחר-כך… וייבבה. חזרנו לחדרי והודעתי לאורלי שאני ממליץ לעצור פה, וביקשתי ממנה להתלוות אליי לתחנת המשטרה הקרובה ולהגיש את התלונה כנגד האלימות של גבי. אבל, אורלי רצתה אחרת, אני רוצה עוד הוכחות, אני יודעת שיש לו עוד נשים, אז בוא נמשיך עוד קצת שיהיו לי עוד הוכחות.
הפעם סיכמנו כי היא תודיע לי על יום מעקב נוסף, בהתראה מוקדמת ככל שתוכל.
עברו יומיים-שלושה, אורלי התקשרה לנייד שלי בשעות הבוקר וביקשה מעקב לשעות הערב המאוחרות, "גבי טוען שיש לו פגישה בערב, אני בטוחה שאין לו, כי הצצתי לו ביומן האלקטרוני, הוא חושב שאני כל-כך מטומטמת שאפילו לרשום פגישה פיקטיבית הוא לא רושם, כי אינו מצפה שאחטט לא ביומן"… צחקקה.
חייכתי לעצמי, איך יש לאישה הזו עוד כח לצחקק, תמהתי.
באותו ערב ישבתי אני סמוך לחוילה המפוארת של האיש, כשהשער החשמלי נפתח הנעתי את רכבי, והתכוננתי לנסיעה. עברו 20 דקות, גבי נכנס למתחם הבורסה ברמת גן, החנה את רכבו בסמוך למועדון חשפנות ונכנס פנימה, התארגנתי לכניסה גם אני, הכנתי את המצלמה הסמוייה שלי בידיעה כי לעיתים בודקים בתיקים במקומות כאלו ונכנסתי.
את גבי איתרתי תוך דקות, יושב על הבר, קרוב לעמוד הברזל עליו נמרחה איזו יפהפיה ממוצא רוסי, מדי פעם עברה מלצרית לבושה בחוטיני בלבד, מלטפת את גבי ומשאירה כוס ויסקי על הבר, ניכר היה כי גבי היה לקוח קבוע המקום. הצלחתי לראות אפילו את אחד המנהלים במקום מנפנף לו לשלום כשמבטיהם נפגשו.
עברו שעתיים שבהם התפלאתי על היכולות של אותן נשים, צעירות ויפות, ועד כמה "מעניינים" חייהן. גבי אסף לחיקו 2 רוסיות מדהימות והשלושה נכנסו לרכבו,
נסענו אחריהם. גבי היה איש של עקרונות, ונסע עשרים דקות עד שהגיע למקום בו עמד בדיוק!!! עם הבחורה ממקום העבודה.
הבנות שהיו עמו, לא חיכו הרבה זמן, תוך דקות היה עירום, הרכב היה מספיק גדול בשביל להכיל את שלושתם, וזו הייתה אורגיה לשמה.
התיעוד היה פנטסטי, מזמן לא צילמתי אורגיה בתוך רכב, הרהרתי לעצמי, שובר עוד שיא קטן בעבודתי, שיא של הבלתי יאמן.
האורגיה נמשכה כשעה לערך, כשזו כוללת גם צפייה של גבי ב – 2 הצעירות מענגות אחת את השנייה.
עוקביי, שהיו צעירים ומלאי הורמונים ואדרנלין מבעבע, הציעו לפתוח את דלת הרכב ולהציע את עצמם לבנות, כמובן שהשתקתי אותם במבט של… בפעם הבאה.
גבי החזיר את 2 הבחורות למועדון לאחר שעתיים לערך, ונסע לביתו.
למחרת בצהריים אורלי הגיעה למשרדי, "נו, נכון שהיה משהו", אמרה… "בטח שהיה", אמרתי, לא יודע אם לספר לה על השיא שנשבר או להשתתף בצערה על, עד כמה מר גורלה.
אורלי צפתה בקלטת המעקב ודמעה, הפעם כבר הכנתי לה גליל נייר טישו על שולחן החדר, והיא השתמשה בו וחייכה, "זה מספיק?" שאלתי, "כן", ענתה, "זה מספיק".
עו"ד טובה, אליה הפניתי את אורלי הזדעזעה עד מאוד כשראתה את קלטות המכות שקיבלה אורלי, ולא ידעה מה לומר כשראתה את קלטות המעקב של גבי.
כשיישבתי עם אורלי בחדר החקירות של מפקד המשטרה בעיר, גם הוא היה מזועזע, הוא שלח 2 גורילות במדים שהביאו את גבי למשרדו תוך שעה.
הם (הגורילות) התלוו לגבי בביתו, כשאסף בגדים ל – 90 הימים שבהם הורחק מביתו.
גם השופט בבית הדין לענייני משפחה היה מזועזע מהתנהגותו של האיש ופסק עליו מזונות זמניים שהשאירו אותי המום כששמעתי את סכומם.
בנו בכורו, יחידו של גבי סרב לראותו כשראה עם אמו ואיתי את המכות שקיבלה בגלל "המלח" עליו טען שעה קודם, הילד היה בן עשרים וקצת, חייל לקראת שחרור, וכשזה החליט שאינו רוצה לראות את אביו, אני בטוח שזה לא הוסיף בריאות לגבי.
לאחר הדיון הראשון במשפחה, שבו העדתי על האורגיה, לא שמעתי יותר מאורלי, מאז עברו כמה חודשים נוספים, אינני יודע מה קרה אתה, אצלי אמנם נשבר השיא של "אורגיה ברכב" אבל, שיא נוסף, השיא של הבלתי יאמן , עד כמה יכולים להיות חיינו מרים.
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
