עוץ לי גוץ לי // עו”ד אייל סברו
אבי היה גבר בשנותה- 60 המאוחרות לחייו, פנסיונר חדש של חברת אוטובוסים ידועה, כל חייו היה נהג אוטובוס, לפני 3 שנים יצא לפנסיה, מאז “שיגע” באופן שיטתי את יהודית רעייתו, גננת ותיקה ופנסיונרית אף היא.
לבני הזוג הנחמדים הללו בת אחת, סיגל שמה , נולדה לאחר המון שנים של טיפולי פוריות, גידלו אותה בכפפות של משי, חיתנו אותה ברוב פאר והדר ושמחו תמיד לשמור על 2 הנכדים התאומים בני ה- 6 שהביאו אושר גדול לעולמם, אבל לא כל-כך לעולמה.
לאחר הלידה, לפני 6 שנים סיפר לי אבי, לקתה סיגל בתם “בדיכאון שלאחר לידה”, הדבר השפיע מאוד על חיי הזוגיות שלה עם אלפרד בעלה. סיגי טופלה בתרופות, חזרה לעצמה ואפילו לעבודתה כמרצה באוניברסיטת תל אביב, אבל… משהו בחיי הזוגיות שלה לא חזר לעצמו. אלפרד וסיגל לא חיו כתמול שלשום, אבי ויהודית ראו את המצב , ניסו לעזור, אבל זה לא כל-כך הלך. לפני חצי שנה הם התגרשו, כך סיפר לי בצער אבי ומחה דמעות מעיניו.
הרגעתי את האיש הגדול עם הכרס הענקית, תוצר של 30 שנות ישיבה על כסא נהג אוטובוס, והתחלנו לדבר על הבעיה האמיתית שצצה עכשיו. “סיגל הכירה מישהו לפני מספר חודשים, עופר שמו, גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו, מבוגר מסיגל כמעט ב- 10 שנים, נמוך, מקריח, שמן ומכוער”, אמר לי אבי. “מהתחלה הוא לא נראה לי, אבל לך תגיד משהו לילדה שרק התגרשה ונשארה עם 2 ילדים בבית. כבר כעבור שבועיים עבר להתגורר בביתה, להשתמש ברכב שאני קניתי לה, ומיום ליום אני מגלה שהוא גם עושק את כספה”. “במה הוא עוסק?” שאלתי, “אין לי מושג, הוא טוען שהוא מתווך נדל”ן, אבל אני רואה שהוא לא יוצא מהנדל”ן של בתי גם כשהיא יוצאת לעבודה, הוא נשאר בבית. כשהיא מגיעה הוא לוקח את הרכב ונעלם. הוא נראה לי פרזיט גמור, אני לא מרוצה ממנו ואחד הדברים שרכשתי עם השנים כנהג אוטובוס היה לתהות על קנקנם של אלו שזה הרגע נכנסו לאוטובוס ועוד מעט ירדו. עם השנים למדה הבטן הגדולה שלי לזהות ‘חלאות’, (וכאן התחלפו הדמעות בחיוך גדול) ומאז אני מריח כאלו ותסלח לי, הוא מריח לי חלאה”.
“ניסית לדבר עם סיגל?” שאלתי, “בטח, בטח” אמר לי, “אבל היא כל-כך מסונוורת שהגענו ל’פיצוץ’ גדול, היא כמעט לא מדברת, לא איתי ולא עם אמא שלה, וכל זה בגלל טיפוס שלא נראה לי, היא לא מבינה שהוא משתלט לה על החיים, בטלן ואין לה עתיד אתו. ואני, מה אני רוצה, רק עתיד טוב עבורה” אמר ושוב חזר לדמוע.
הבנתי שהמצב בביתם של אבי ויהודית לא טוב. יש כרגע נתק עם בתם יחידתם והדבר אינו טוב בכלל. שאלתי אותו, את אבי, מה יגרום לסיגל לכעוס מאוד על האדון החדש שנכנס לחייה והוא השיב באינסטינקט מהיר, “אם היא תגלה שהוא בוגד בה. סיגל תמיד בזה לחברותיה שחיו עם בעלים בוגדים, תמיד הביעה כעס גדול על גברים בוגדים. למזלנו, אלפרד והיא התגרשו ללא סיפורי בגידות ולכן יחסיהם טובים גם היום. ולכן אני אצלך, אתה טוב בלתפוס בוגדים ובוגדות, נכון? אז תתפוס אותו בוגד בה” אמר ומחה דמעה.
סיכמנו כי אתחיל לעקוב אחריו כבר ביום פגישתנו, ידעתי שסיגל חוזרת מעבודתה בשעות אחר הצהריים המוקדמות ואז האדון תופס ת’רכב ונעלם. לכן סיכמנו כי אמתין ליד הבית וברגע שעופר הזה יקח את הרכב יהיה לו את הליווי שלי. לחצנו ידיים ונפרדנו כידידים. לא לפני שהשאיר על שולחני תמונה של עופר שצולמה במסעדה שבוע קודם לכן. בשעה 16:00 המתנתי סמוך לביתה של סיגל, חוילה מפוארת בשכונה מכובדת מאוד בבת ים. סיגל הגיעה כעבור 10 דקות, נמוכה, שמנמנה ומטופחת. עברו 10 דקות נוספות בלבד והאדון “עוץ לי גוץ לי” נמוך, שמן, מקריח ומכוער, יצא מביתה, נכנס לרכבה ומתחיל בנסיעה.
התחנה הראשונה של האיש הייתה בפרבר עוני בתל אביב. הוא החנה את הרכב בחזית בניין רכבת ונכנס לאחת הכניסות, שם נבלע באחת הדירות. בדיקה קטנה גילתה כי מדובר בבית הוריו, המתנתי, קבוצת ילדים התגודדה תוך דקות ליד רכבי, “בלש”, “בלש”, התחילו לצחוק ולצהול ביניהם, כשהתחילו להתערב אם אני פרטי או משטרתי הבנתי שזה הזמן לנתק מגע. תוך דקות נעלמתי והתמקמתי ביציאה מהשכונה. עברו 40 דקות והוא יצא. יצאתי אחריו, עכשיו התחנה הייתה מסעדה במרכז תל אביב, שם פגש 2 חבר’ה שלא הייתי קונה מהם רכב משומש. השלושה הזמינו פרגיות ואני הצטרפתי לשיפוד פרגית וחומוס בשולחן מאחריהם.
כיוונתי את המצלמה הסמויה ונתתי למיקרופון הרגיש שלה לעבוד, החבר’ה לא עשו מאמץ מיוחד לדבר בלחש , מה שנתן לי להבין בשעה וחצי כי עופר והצמד מתכננים פריצה לבית שיש לעופר מידע עליו, ויש מפתח ויש הכל ו… הבית של סיגל, וואי, וואי, וואי, אמרתי לעצמי. המניאק פשוט נותן מידע לצמד על הבית שבו הוא מתגורר כרגע, על הבית של סיגל. השלושה תכננו לדפוק מכה על התכשיטים והכל ולהתחלק שווה בשווה… הייתי בשוק מוחלט כשנפרדו. צילמתי את פניהם היטב, ידעתי כי מתישהו יצטרכו את התיעוד הזה.
משם נסע עופר לאזור רמת גן, נסעתי אחריו, במהלך כל הנסיעה הייתי נרגש מאוד, חושב מה אעשה, מה אעשה?… כשעופר החנה את הרכב בסמוך לבניין משרדים ישן באזור הבורסה ברמת גן, חשבתי שהוא מתכוון להיכנס למכון ליווי, אבל… טעיתי, האיש פשוט נכנס לחנות סגורה , עליה היה כתוב: “בינגו” פוקר” והקיצור מכונות לבעלי “השכלה גבוהה”. וואלה, הבחור תכשיט, תכשיט, אמרתי לעצמי וצילמתי אותו נכנס… עברה שעה נוספת, כבר החשיך ועופר יצא מהחנות למשחקים והלך ברגל, צעדתי אחריו תוך כדי שאני מכוון את המצלמה הסמוייה, “העוץ לי גוץ לי” הלך לאט ובניחותא והופ ירד לחניון רכבים. נתתי לו דקותיים וירדתי, הספקתי לראות את הדלת של “בננה ביץ” נטרקת, כך היה כתוב על הדלת הצבועה צהוב אדום. בדקתי שוב שהמצלמה עובדת טוב ונכנסתי פנימה, זה היה לובי עם המון נרות. 3 חטובות כמעט עירומות הסתובבו על עקבים, אחת ניגשה אלי, עם חוטיני וביריות, על עקב שחור דק ואמרה לי במבטא כבד, “מלא או חלקי?” בלעתי רוק… לפתע ראיתי את עופר מחזיק מגבת בידו וצועד פנימה, “אחי, מה אתה אומר, מלא או חלקי?” שאלתי באילתור של רגע, “מלא, מלא” השיב לי השמן וקרץ לי עם חיוך. “מלא” אמרתי וכיוונתי את המצלמה, “לך תתקלח” אמרה החטובה והגישה לי מגבת. התקדמתי לכיוון המקלחת כשראיתי את עופר מתפשט, כיוונתי אליו ת’סמויה. כשישבנו הלבן סגר לי את העדשה הסמויה החלטתי שיש גבול למחיר שעת המעקב שאני גובה, אמרתי שאני מתחרט ויצאתי. חזרתי לרכב, מזיע, עכשיו היה לי תיק סגור על עופר, הרבה מעבר למה שציפה אבי.
עופר חזר לסיגל כעבור שעתיים לערך, הבנתי עם מי יש לנו עסק וחזרתי לביתי. התקלחתי ונכנסתי לישון.
למחרת טלפנתי לאבי, “בוא אלי ב- 16:00” אמרתי, עד אז אכין את הכל, “מה כבר יש הוכחות?” שאל, “יש, יש” עניתי וחשבתי איך יגיב כשישמע ויראה שחתנו לעתיד מתכנן “מכה” על הבית של הבת שלו ונכדיו.
בשעות אחר הצהריים הראיתי לאבי ויהודית שהצטרפה אליו את מאורעות יום האתמול. הם היו בהלם מוחלט. אבי היה נסער מאוד, במהלך הפגישה טלפן לאחיו, שמסתבר היה קצין משטרה, וסיפר לו על המידע שהבאתי בעניין הפריצה. האח הרגיע אותו והבטיח שיטפל בזה לאחר שיראה את הקלטת.
שעתיים ומחצה ישבתי איתם, עד שהלכו. כעבור שבוע אבי התקשר, “תודה, תודה” אמר, “רציתי להודות לך”, “נו, מה היה” שאלתי, “היא העיפה אותו מהבית” אמר לי, “ובעניין הפריצה?” שאלתי, “אה! אחי תפס אותו באותו יום שזרקה אותו וסגר איתו שהוא השומר של הבית של סיגל, אם תהיה פריצה הוא יעצר”…
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של עו”ד אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
