הסיפור השבועי "מסעדת גורמה" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
מסעדת גורמה // עו"ד אייל סברו
אריק היה בשנות ה- 40 המוקדמות לחייו, נשוי ליאנה 15 שנים ואב ל- 3 ילדים קטינים. את יאנה הכיר במסעדה שפתח לפני 16 שנים, עבדה אצלו בהתחלה כמלצרית, "לאחר שהתחתנו, היא הפכה הבעלים ואני המלצר", אמר לי וקרץ עם חיוך גדול, "כן, אני מכיר את הקטעים הללו", אמרתי, "אתה לא הראשון" ובעצם ניסיתי לנחם אותו.
אריק סיפר לי כי בחודשיים האחרונים שם ליבו כי התנהגותה של יאנה קצת חריגה, "היא שיחקה כל היום בהודעות ה- s.m.s שבסלולארי שלה, אבל כשנכנסה להתקלח ושלפתי את הנייד מהתיק לבדוק עם מי היא מדברת בהודעות כל היום, לא ראיתי שום הודעה, היא פשוט מחקה אותן, אז מייד הבנתי שיש לה מה להסתיר. אחר כך שמתי לב כי היא פחות ופחות מקיימת איתי יחסי מין, לעומת זאת בפירוט האשראי אני רואה 3 פעמים שהיא קונה בחנויות ללבני נשים ואני לא חושב שחסרים לה תחתונים, אם אתה מבין למה אני מתכוון"… "כן, אני מבין", אמרתי.
לאריק לא היה חשד מסויים, יאנה והוא היו בעלי מסעדה חדשה, אוכל גורמה, עבדו איתם כ- 15 עובדים קבועים, העבודה ביניהם התחלקה במשמרות של 12 שעות, כל הזמן שהה מישהו מהם במסעדה, המסעדה הייתה חדשה וזכתה לפרסום רב בשל השף הידוע שאריק הביא לבנות תפריט, אלמלא הזמנת מקום מראש, היית ממתין בשעות הערב גם שעה, בצהריים יכולת לקבל מקום על הבר. כחובב אוכל טוב הבטחתי לקפוץ לבקר, בינתיים הייתה לי משימה אחרת, לבדוק מה קורה עם יאנה.
נפרדתי מאריק בלחיצת יד חמה, הבטחתי לו כי אעקוב אחר יאנה כשהוא יהיה במשמרת העבודה שלו במסעדה, למרות שהוא פקפק בכך שתעשה משהו, לאור העובדה כי היו לה 3 ילדים בבית לטפל בהם, 2 מהם היו מתחת לגיל 10. אבל… "כבר ראיתי הכל" עניתי לו ולכן הסכמנו שנתחיל כשהיא לא עובדת ואחר כך נגיע לעבודה אם נצטרך.
למחרת בבוקר המתנתי מחוץ לביתם הפרטי, שכונת חווילות ותיקה בעיר בשרון, בשעה 08:00 לערך יצא אריק מהבית יחד עם הילדים, עכשיו ידעתי שיאנה לבד ונדרכתי להתפתחויות. ההמתנה הייתה ארוכה, ב- 11:30 ראיתי אותה יוצאת מהבית, היא הייתה בלונדינית, קומתה ממוצעת, מבנה גופה חטוב, היא יצאה עם טייטס צמוד שהבליט את ישבניה, חולצת בטן שחשפה בטן שטוחה שלא העידה כל כך על 3 לידות וחזה שקיבל חיזוק מסכין מנתחים כזו או אחרת, ואל תשאלו אותי איך אני יודע זאת, עניין של… ניסיון. יאנה נכנסה לג'יפ חדש והחלה בנסיעה, לפי התיק שהיה מונח על כתפיה וסדר יומה כפי שהעביר לי אריק, ידעתי שהכיוון הוא מכון הכושר העירוני, זה שידוע בסלבריטאים שבו, ואכן היא הגיעה לשם כעבור 20 דקות לערך, נכנסנו לחניית המגדל הגבוה ומשם לקומה ג' שם נמצא המכון. עברו 20 דקות של המתנה ופניתי לקבלה, "שלום, אני מעוניין לעשות סיבוב להתרשם לפני שאני נרשם לשנה", אמרתי, והובלתי אחר כבוד על-ידי מישהי שכל תפקידה הוא לענטז ולדאוג שאחר-כך אחתום על טופס ההצטרפות, חיפשתי בעיניים את יאנה, כשראיתי אותה על ההליכון, עם האזניות, לבדה, המשכתי בסיור, התרשמתי מאוד מהמועדון ומייד יצאתי, מאכזב את המענטזת על כך שאני צריך "זמן לחשוב", המתנתי לה בחניון והיא יצאה כעבור שעה וחצי נוספות וחזרה לביתה. בשעות הצהריים לא יצאה מהבית, הילדים הגיעו הביתה לבדם ועכשיו כשהיא בבית עם הילדים, ידעתי שאין צורך להמתין ולכן קיפלתי את עצמי והלכתי משם.
שוחחתי עם אריק בטלפון, עדכנתי אותו על אירועי הבוקר עד להגעת הילדים, עכשיו תיאמנו את המעקב לשעות הערב, עת תחליף אותו ב- 20:00 לערך, למשמרת הלילה שלה, "אני לא מאמין שהיא תעזוב את המסעדה, היא חייבת להיות פה, אבל… התחלנו אז נמשיך בתכנון שלנו", אמר, ואני כמי שראה כאלו שעוזבים דברים גדולים יותר ממסעדה לשעה גנובה עם מאהבם ידעתי עד כמה הדבר אפשרי.
באותו הערב ב- 20:00 המתנתי דרוך בסמוך לבית, יאנה יצאה לבושה שמלת מיני צמודה וצרה וחולצה לבנה מהודרת, צילמתי אותה ועקבתי אחריה, כשהגענו לחניון של המסעדה היא נכנסה, אני המתנתי, כעבור דקות יצא אריק, הניע את האופנוע שלו ונסע, ראיתי אותו סורק את החנייה, מחפש אותי, כשלא ראה ספרתי 3 דקות והטלפון שלי צלצל, "אייל, אתה על יאנה?" שאל, "כן", אמרתי, "ותרכוס את הקסדה, זו עבירת תנועה, חוץ מזה שהאור ברקס באופנוע שלך לא עובד", אריק צחק בצחוק גדול, "חושחש הבלש אתה", אמר והבין שאני בחניון.
כעבור חצי שעה כשראיתי שיאנה לא יוצאת החלטתי להיכנס, אלא שידעתי שללא הזמנת מקום לא יתנו לי שולחן, הפעלתי את קשריי, טלפון קטן לאריק והוא סידר את זה שעו"ד שדמי (תיכף נגיע אליו) הזמין שולחן ל- 2 והוא שכח לרשום, המארחת הוסיפה זאת לרשימה מייד.
עו"ד שדמי הוא אחד מעורכי הדין לענייני גירושין הטובים שאני מכיר, מלבד זאת הוא אוהד הפועל ת"א שרוף, מה שתמיד מצדיק שיחה על "ענייני הקבוצה", תוסיפו את זה שהוא חובב אוכל גורמה ומתגורר באזור השרון והנה תוך חצי שעה הוא מחייג אליי, "אני מחוץ למסעדה, איפה אתה 'מכביסט'?", "'מכביסט' אחותך!" עניתי, "אני עוד דקה מגיע", הפעלתי את המצלמה הסמוייה ונפגשנו בכניסה, "הזמנה ע"ש מר שדמי" אמרתי ורפי הרים גבה, המארחת שלא ידעה שרק לפני חצי שעה הוסיפה אותנו לרשימה התנהגה למופת והובילה אותנו אחר כבוד לשולחן ל- 2. בדרך ראיתי את יאנה, ליד הקופה, המסעדה הייתה מפוצצת. המנה הראשונה פטריות פורטבלו ממולאות בגבינת עיזים וצנובר, היו מעדן, רפי נהנה מכל פטרייה, אני סרקתי כל הזמן את יאנה… כשהגענו לקינוח, אחרי שעתיים כמעט, הבחנתי כי יאנה מרבה להתלוצץ ולהחליף מבטים "אחרים" עם אחד העובדים, הוא היה צעיר, 185 לערך, רזה, שיערו אסוף בקוקו ולפי דעתי נשא בתואר מנהל המשמרת. לאחר שהתמקדתי במבטים ביניהם בשעה האחרונה, יכולתי להמר עליו כעל "סוס מנצח", בכל הזדמנות הוא הביט בה והיא הביטה בו. הניסיון שלי לימד אותי עם השנים להבדיל בין מבטים כאלה ומבטים כאלו, ידעתי שהבחור הוא פוטנציאלי. כשיצאנו משם עו"ד שדמי ואני, רפי היה מרוצה מהארוחה, אני הייתי מרוצה מזה שסוף סוף יש לי מישהו פוטנציאלי.
חזרתי לחנייה, תוך שאני נפרד מעו"ד שדמי הפעם התמקמתי במקום טוב יותר, כזה שמראה את דלת היציאה מהמסעדה. השעה כבר הייתה מאוד מאוחרת, במסעדה נותרו 2 סועדים שתיכף יצאו, חיכיתי לראות מה יהיה…
כשהם יצאו, עברה עוד שעה וקבוצת מלצרים ומלצריות יצאה, אחר כך יצאו עובדי המטבח, כשהשעון שלי הראה 02:00 לפנות בוקר יצאה יאנה עם הבחור הצעיר, הם נכנסו לג'יפ שלה, צילמתי הכל, הם נסעו לכיוון ת"א, נסעתי אחריהם, ברמזור אדום הספקתי לראות אותם מתנשקים ארוכות, לא הספקתי לצלם, אבל האדרנלין בער לי בגוף…
הם הגיעו לביסטרו בר במתחם המסגר ונכנסו, חיכיתי 5 דקות תוך שאני מסדר את המצלמה הסמוייה, שמתי כובע ומשקפי ראייה ונכנסתי אחריהם… הם ישבו על הבר, התיישבתי ממולם, קצת באלכסון שלא ניפגש עין בעין, הם הזמינו אלכוהול, אני רד בול (מה לעשות, בתפקיד) פחדתי שהם יזהו אותי מהמסעדה, לכן הוספתי איתי הכובע ומשקפי הראייה, אבל הם היו כל-כך עסוקים בעצמם שגם אם אריק היה שם, לא היו רואים אותו. הם דיברו, צחקו והתמזמזו, אחרי 4 כוסות ייגרמסטר (ספרתי) כל אחד, חזרו לרכב מחובקים, השארתי 50 ₪ על הרד בול לברמנית עם המכנסיים בצורת תחתון ומיהרתי אחריהם, הם נשענו על הרכב שלה והתמזמזו, הסתתרתי מאחרי עמוד רחב (כי גם אני רחב) וצילמתי… והיה מה לצלם. כשנסעו משם נסעתי אחריהם, הם עצרו בחניון יד אליהו, הוא היה שומם, לקחתי 50 מטר והרמתי את העדשה לצילום לילה… הראש שלה היה בין רגליו… יש גם חסרונות בג'יפ גבוה… מרחוק רואים הכל…
למחרת בצהריים ישבנו במשרד אריק ואני, הקרנתי על המחשב את סרט הוידאו מליל אמש, הייתי עייף נורא ואריק עצבני נורא, כעבור חצי שעה נפרדנו … מאז לא שמעתי ממנו, ברכילות המקומית קראתי שהתגרש, המסעדה נשארה, כעת נזכרתי בסיפור, אמש קראתי כי היא פתחה מסעדה מתחרה, השותף שלה הוא הבחור הצעיר…
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
