הסיפור השבועי "מזל טוב" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
מזל טוב // עו"ד אייל סברו
אבי היה גבר בסוף שנות השלושים לחייו, יעל אשתו, בת גילו. אבי סיפר לי כי נישאו ברוב פאר והדר ב"גן אורנים" לפני 6 שנים. מאז הולידו ילד אחד וחייהם היו מאושרים, הוא בעל סוכנות לצילום, עצמאי ויעל שבתחילת נישואיהם עבדה עמו פרשה לפני 4 שנים ללימודי עריכת דין, סיימה אותם וכעת עובדת במשרד עורכי דין גדול בתל אביב. הכל היה בסדר עד לפני 3 חודשים, אבי סיפר לי כי שם ליבו כי היחס של יעל אליו משתנה, "בהתחלה זה היה חוסר חשק מיני שהביא אותנו למצב של להיכנס למיטה פעם בחודש, חריג בהחלט, נכון?" שאל אותי, "בהחלט", עניתי… "למרות שישבו מולי כאלו ששנים לא נכנסו לאותה מיטה עם בני הזוג שחיו איתם"… "אחר-כך התחילו הערות פוגעות, מבטים מעליבים, כאלו שגרמו לי", אמר, "להרגיש כאילו אני נחות ממנה, אחר-כך באו היעדרויות מהבית לעיתים תכופות, אמא שלה הפכה להיות האמא של הבן שלי, היא יותר אצלי בבית מאשר עם בעלה בבית, התחלתי לבדוק" סיפר לי… "עד שמצאתי את ההודעות s.m.s.", בשלב הזה שלף את הטלפון הנייד שלו והראה לי אותם, עשיתי העברה של ההודעות אליי… "חולם עלייך", "לא יכול בלעדייך", "מחכה לך בואי", "אלו היו חלק מההודעות שראיתי", "אין ספק כי לגברת יש רומן עם האיש", אמרתי לו, הוא הסכים איתי, "לכן אני אצלך", אמר לי.
לאחר שסיכמנו את הפרטים הטכניים, לחצנו ידיים ונפרדנו תוך שאני מביט בתמונה של הבחורה היפה שהשאיר אצלי והיא בהחלט הייתה יפה,
למחרת בבוקר המתנתי בשכונת מגורים חדשה ברעננה, בניינים גבוהים עם מרפסות שמש ומכוניות ממוצעות בחניה. מעת לעת ירדה גברת מגונדרת עם כלב או עם תיק לעבודה, אבל כשיעל ירדה לא יכולתי לטעות בה, גובה 168 ס"מ לערך, מבנה גופה חטוב, החזה שלה היה קטן, הישבן שלה חטוב, שיערה בלונדיני ארוך חלק והליכתה זקופה, ניכר כי הייתה מסובבת ראשו של כל גבר ברחוב. יעל נכנסה לג'יפ הכחול שלה והחלה בנסיעה, נסעתי אחריה, כעבור 40 דקות ופקקים הגענו לחניון צמוד לבניין משרדים גדול בו ידעתי קודם כי יעל עובדת כעורת דין. נתתי לה להתמקם בחניון ותיעדתי אותה נכנסת לבניין המשרדים, אחר-כך התמקמתי בסמוך, המתנתי, שלטתי גם על היציאה מהבניין וגם על הרכב בחניון, מזגתי כוס קפה מהתרמוס הקטן שלי והמתנתי לה.
עברו מספר שעות והיא יצאה החוצה עם 2 חברות וגבר, הם צעדו לכיוון בית הקפה הסמוך שבו ישבו כבר חלק מדיירי בניין המשרדים. לאחר שהצטיידו בסלט וסנדוויצ'ים ישבו לאכול סביב שולחן בשמש התל-אביבית. תיעדתי אותם יושבים ואוכלים וצוחקים, לא היה נראה לי כי מדובר במאהב של יעל, אבל… מי יודע, בסיום הארוחה היא חזרה למשרד יחד עם החבורה העליזה. בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, יעל יצאה בגפה מהמשרד ומיהרה בריצה קלה למכוניתה, הנעתי את רכבי והתכוננתי לתנועה, היא נראתה ממהרת מאוד, הייתי סקרן לאן, כי ידעתי שאמורה להגיע הביתה לא לפני 18:00. נסעתי אחריה, עברו 10 דקות נסיעה והיא הגיעה למתחם אצטדיון הכדורסל "יד אליהו", כשתפסה פינה בחניון, ידעתי שמשהו הולך לקרות. נכנסתי למצב "התרחשות וזו אכן הגיעה, רכב מהודר הגיע סמוך לרכבה של יעל, גבר שנראה מבוגר ממנה בלא מעט שנים נהג ברכב, הם פתחו חלונות ושוחחו 10 שניות, מיד אחר-כך היא יצאה מהרכב הביטה ימין ושמאל (סימן מובהק למה שיתרחש בעתיד…) ונכנסה ליד הנהג ברכב של המבוגר. הם נסעו באיטיות בחניון, נתתי להם להתרחק, הם נעצרו בפינה בסוף החניון, ממש ליד בריכת "גלית" למי מכם שמכיר, נתתי לזמן לעבוד בשבילי ואז כעבור 10 דקות התקרבתי מעט אליהם, עמדתי במקביל אליהם במרחק של 100 מטר לערך, מספיק בטוח שהם לא יחשדו בי, הסתתי את הוילון לאורך חלונות הרכב והבטתי בהם, הם דיברו וציחקקו, הוא חיבק אותה עם ידו הימנית, מעת לעת התנשקו, דרך העדשה יכולתי לראות שהוא מבוגר ממנה מאוד, אולי בגיל אביה אפילו, המרצדס שלו העידה כי ממון לא חסר לו. הם לא חשדו ברכב שעמד במקביל אליהם, המרחק היה טווח בטחון נפלא, צילמתי אותם היטב, לא היה מעבר לנשיקות וליטופים, אבל אני בטוח שבמקום אחר וזמן אחר זה קורה. בשלב מסויים הוא הניע את הרכב, נסע לרכב שלה והם נפרדו, אפילו בלי נשיקה, מטעמי "ביטחון" עאלק, אלמלא ידעו כי "אין ביטחון" אולי אפילו לא היו מוותרים על הנשיקות פרידה, כי אם כבר נתפסים… אז עד הסוף. הוא הפריח נשיקה באוויר לפני שנסע, הספקתי לתעד את מספר הרכב, שיהיה לכל ברור עתידי, היא יצאה מהחניון ואני אחריה. היא נסעה ברחובות תל-אביב וחצתה לכיוון רעננה, בכניסה לעיר חתכה לדרך אחרת, חשבתי שזה משהו נוסף אבל כשנכנסה לבניין קופת-חולים "מכבי", הבנתי שאין כלום יותר, כעבור חצי שעה נוספת הגענו הביתה, השעה הייתה 18:30, בדיוק כפי שאבי הכין אותי.
חזרתי למשרדי, טלפון אחד קטן למכר ותיק והיד שלי רשמה את פרטי האיש, חייכתי, שם משפחתו היה חלק משם הפירמה המשולשת של משרד עורכי הדין הגדול בו עבדה. האיש הוא אחד הבוסים שלה, אין ספק, תיק סגור, חייכתי לעצמי.
הכנתי את דוח המעקב, סרט הוידאו והתמונות, כשהכל היה מוכן התקפלתי לביתי, השעה הייתה כמעט חצות, שעה רגילה לחלוטין בה אני מגיע הביתה. הילדים שלי כבר נמו ממזמן, יש להם אמא מחנכת, ב- 20:30 הם מצחצחים שיניים ועולים למיטה. אם אני הייתי המחנך הם היו במסיבות "אפטר פארטי" כבר מגיל 10, אבל… יש לי תירוץ, אני עובד. טיפסתי למקלחת ואחר-כך למיטה, לפני שעצמתי עיניים חשבתי על אבי, מחר יגלה את האמת…
בבוקר הוא התקשר, "תגיד מזל-טוב", כך התחיל את השיחה… "על מה?" שאלתי, חשבתי שאני צריך לומר לך שהמזל שלך לא כל-כך טוב, הרהרתי לעצמי, "אנחנו בהיריון" הוא צעק בחיוך מעבר לקו, "היא הייתה אתמול בקופת-חולים במהלך המעקב שלך, נכון?" "כן", אישרתי, "שם קיבלה את התשובות של בדיקות הדם שעשתה בשבוע שעבר, היא בהיריון, אין לך ספק איך אני מאושר". נשימתי נעתקה לרגע, "ו… תגיד, איך היה במעקב???" שאל… עדיין לא נשמתי… אחר-כך אני חושב… שהוא חדל לנשום…
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
