הסיפור השבועי – "להניע את המוסכניק" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
כשידידי מוטי, מנהל מחלקת התביעות בחברת הביטוח קורא לי, זו תמיד סיבה טובה לארוחת צהריים טובה.
בין שיפוד לשיפוד סיפר לי על אחד התיקים שאותם ביקש לפענח באופן אישי. "יש לי מבוטח, שטוען שמזה
שמונה חודשים אינו עובד ואני בטוח שהוא כן עובד, אבל כל מי שחקרתי עד עכשיו לא סייע בידי להגיע
לאמת" אמר וביקש את התערבותי. ביקשתי פרטים בהרחבה והוא סיפר שהמבוטח היה עד לפני כשנה בעל
מוסך משגשג. תאונת דרכים לא קשה במיוחד השביתה אותו מעבודה ארבעה חודשים, כשהחלים טען כי נאלץ
לסגור את המוסך ומאז אינו עובד. "בעוד שבועיים" המשיך, "יש הכרעת שופט בתיק שלו ואם לא הצלחתי להוכיח
שהוא עובד אז הפיצויים שלו יהיו גבוהים פי כמה וכמה, מה עושים?". ראיתי איך אוזניו מאדימות מהלחץ של
הממונים עליו. ומאין לך שהמוסכניק אכן אינו עובד? שאלתי, "אני בטוח שהוא עובד, בכל החקירות שערכו
לו היו כפות ידיו שחורות משחור וציפורניו היו מטונפות. לא יעזור כלום, כל החוקרים התרשמו שהוא עובד
אבל לא תפסו אותו, המוסך סגור והוא כל היום בבית".
מוטי שילם את החשבון ונפרדנו כידידים, זמני היה קצר והתחלתי לפעול מייד.
למחרת בשעות הצהריים כבר הייתי בשכונה ו' בבאר שבע בסמוך לביתו של המבוטח, סיבוב קטן באזור
מגוריו של המוסכניק כבר נתן לי כיוון חקירה. נראה לי שאם האדון עובד אז בטח זה בחצר הבית, הבתים
הם פרטיים וחצר גדולה לכל אחד. אבל המזל היה בצד של המוסכניק, החצר הייתה פנימית ולא ניתן לראות
בודאות מה קורה שם. ביקרתי את חברי הטוב מבאר שבע, בעבר היה חוקר משטרה. לאחר שפרש עבד אצלי
מספר שנים וכשבריאותו החלה רופפת פסק מלעסוק בחקירות והחל יושב מול הטלוויזיה. כך עברו שנתיים
ועכשיו אני והוא בחצר ביתו. לאחר כוס תה מהביל ביקשתי את עזרתו, הוא הבטיח לבדוק ולהשיב לי כעבור יומיים.
עברו 48 שעות וחברי הפנסיונר טלפן אליי, "אייל מה אתך, כל באר שבע יודעת שהאדון בעל מוסך בתוך ביתו,
אלא שלקוחותיו הנם קרובים בלבד, האדון לא הפסיק לעבוד מעולם", רשמתי לעצמי פלוס על החוש השישי.
מלכתחילה ידעתי כי האדון עובד בבית, עכשיו נותרה השאלה איך פותרים את הבעיה. לאחר שעות של חשיבה
בדבר החלטתי לנקוט בשיטה הישנה והפשוטה. טלפנתי לזיוה, חוקרת נוער בעברה במחוז הדרום שמאסה
בחקירות ופרשה מהמטה ומאז ניהלה מסעדה בשדרות. עברו שעות וישבתי אצלה על צלחת חומוס.
לאחר שהזכרתי לה כי אני זה שדאגתי להחזיר לה את רכבה שנגנב ונמצא במשחטה בטול כרם לפני שהפך ללגו,
נאותה לעשות עבורי טובה אחרונה ודי.
למחרת מסרתי לזיוה את מפתחות הספארי שלי. סמוך למקום מגוריו של המוסכניק פרק אחד מחוקריי, מכונאי
בעברו, חלק חשוב במערכת ההגה ושבר אותו. כשהתחיל להחשיך דחפנו כולנו את הרכב בסמוך לביתו של
המוסכניק ונפרדנו מזיוה בנשיקות אוויר. "תהיה רגוע" שלחה לעברי, "יהיה בסדר".
זיוה פתחה כפתור חולצתה ושדיה איימו לפרוץ החוצה, יצאה מרכבה ודפקה על דלת ביתו של המוסכניק.
זיוה סיפרה לו כי נתקעה עם הרכב וכבר מחשיך, ועליה להגיע דחוף לשדרות, אמה מחכה לה והרכב תקוע
ושאלה אם אפשר להתקשר.
ידידנו לא סירב, כמובן, להכניסה לביתו ובשיחת כאילו טלפון הודיעה זיוה לאמה על הרכב התקוע, על כך
שאין יודעת היא מה לעשות והבטיחה לשוב במהרה.
כשהפציע השחר כבר הייתי ברחוב הסמוך לבית המוסכניק. עברו שעתיים עד שהמצלמות קלטו את המוסכניק
מתקרב לרכב. בתחילה קצת חיטט במגירות הרכב, אחר כך פתח את מכסה המנוע והחל בודק, בודק
ומפרק, נשכב ומפרק, מפרק ומרכיב. עברו שעתיים וחצי נוספות, המוסכניק ניגש לרכב הניע אותו, נסע
קדימה אחורה ושוב אחורה וקדימה, סובב ימינה סובב שמאלה והרכב היה מתוקן. והמצלמות, אלו לא חדלו מלצלם.
כשזיוה הגיעה בצהריים מסר לה המוסכניק את מפתחות הרכב, זיוה שילמה לו 800 ₪ כפי שדרש ונפרדה ממנו
בלחיצת יד חמה. את ארוחת הצהריים של אותו היום אכלתי במסעדה של זיוה. לחשבון הוספתי אפס נוסף וחתמתי
על הצ'ק, זיוה חייכה, נשקה על לחיי ונפרדנו אנו כידידים.
למחרת הצגתי את הקלטת במשרדו של ידידי מוטי מחברת הביטוח. "ידעתי" מלמל בחיוך, "ידעתי שהוא עובד
בחצר הבית", אז למה לא עשית כלום שאלתי. "בשביל זה אתה פה, לא?" חייך, ידעתי שהצ'ק שלי יהיה גבוה
באפס נוסף אז חייכתי גם אני.
[/fusion_builder_column_inner]
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
[/fusion_builder_column_inner]