הסיפור השבועי – "בייבי גורילה" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

אבי היה גבר בשנות הארבעים לחייו, מוסכניק, חובב ג'יפים מושבע, 3 פעמים בשבוע התאמן שעתיים במכון כושר,

מה שהוביל למראה "בייבי גורילה" שלו. אשתו תיקי, הייתה קטנה, רזה, מיניאטורית, חייכנית, מוכרת בחנות הלבשה

תחתונה (חלום של כל גבר). כשישבה במשרדי וסיפרה לי על החשדות שצצו לאחרונה, כי בעלה אבי בוגד בה,

סיפרה בין היתר על קנאתו לטלפון הסלולארי שלו, "פתאום הוא נכנס לשירותים עם הטלפון, למקלחת, פעם היה

זורק אותו על השולחן כשהיה נכנס מיום עבודה ארוך, היום הוא צמוד אליו לתחתונים, כל הזמן יש לו שיחות "אישיות",

מקבל שיחה כשאנחנו יושבים בסלון והופ' קופץ הצידה למרפסת שמש, משוחח רבע שעה, חוזר ואומר איזה לקוח

נודניק שניתקע עם הג'יפ, אייל, תעזור לי, אני בטוחה שהוא בוגד בי", אמרה ודמעה נראתה בעיניה.

היום היחידי בו לא עבד היה יום שישי, סיכמתי עם תיקי כי ביום שישי אשב עליו למעקב, תיקי סיפרה לי כי ביום זה

נוהג להיפגש עם חברים בדיונות של פלמחים ולקרוע את הג'יפ, הוא חוזר מלא בחול ולכלוך, אבל, זה היום הפנוי

היחיד שלו ולכן אין לי אלא לחשוד בו, ביום הזה.

ביום שישי הראשון שהגיע התמקמתי בסמוך לביתם, שכונה ותיקה בראשון לציון, מגדלי בטון גבוהים, שקט תעשייתי,

בשעה 10 בבוקר יצא אבי מהבית, נכנס לג'יפ והחל בנסיעה. 10 דקות בלבד והוא חנה במרכז העיר, 2 גלגלים על

המדרכה ונכנס לבית קפה שטוף שמש, שם ישב עם חברים שהמתינו, 4 גברים, לקחתי שולחן מאחרים, עם הגב

אליהם ותיעדתי אותם במצלמה המוסתרת שלי. בשקט בשקט, עם העיתון שכאילו קראתי (אחרי רבע שעה שמתי לב

שאני תקוע באותו עמוד…) הקשבתי להם למהלך השיחה, הם דיברו וצחקו על כל מה שגברים צוחקים ומדברים שהם

נפגשים, בחורות, ישבנים, זיונים ועוד קצת זיונים, אה, סליחה וגם על ג'יפים. אל תחייכנה אתן הנשים, רוצות לשמוע

על מה מדברות נשים שהן נפגשות לקפה, לא שונה בהרבה, אבל את זה נעזוב לסיפור אחר.

אבי ישב שעה וחצי עם החברים, אני שתיתי פעמיים אספרסו כפול וכשקם לצאת, החשבון שלי כבר היה משולם

(ניסיון חברים, ניסיון) וכבר הייתי ברכב, מוכן לתזוזה. אבי דהר ברחובות העיר, המעקב אחריו לא היה קל, פעם

הדליק וינקר ימינה ופנה שמאלה ופעם הדליק וינקר שמאלה ופנה ימינה, אבל אני שכבר למדתי אותו אחרי 2 דקות

נסיעה, הבנתי עם איזה נהג יש לי עסק והפסקתי להתייחס לוינקרים שלו, אלא רק לתנועות ההגה שלו.

עשרים דקות נסיעה והיינו בשכונה חדשה מחוץ לעיר, אבי נעצר ליד בית דירות מפואר והמתין ברכב, הדלקתי את

המצלמה, צילמתי כתובת, צילמתי את הבניין והמתנתי לבחורה שתרד, אחרי דקה ירד גבר, גבר… גורילה, 190

ס"מ גובה, כל יד כמו רגל שלי, ענק, עמוס שרירים, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה שאני מקווה שהבייבי

גורילה הזה, לא יכעס בסוף היום, או בכלל מתישהו, כי אם אבי נראה בייבי גורילה, זה נראה כמו דאבל גורילה, חייכתי

לעצמי וצילמתי אותו נכנס לג'יפ, עכשיו כשהסתבר שבחורה לא תרד מהבניין, המשכתי במעקב אחריהם, כשאני כבר

מסופק אם תהיה בחורה… כמה דקות נסיעה והרכב נעצר ליד בניין מגורים שבשכונה אחרת, גם כן חדשה, הפעם

המתינו השניים בג'יפ. 3 דקות הייתי עם המצלמה פתוחה, עד שלמסגרת של המסך שלי נכנסו 2 בחורות בלונדיניות

חטובות, פצצות, "וואהו", אמרתי לעצמי… "וואהו"… איזה חגיגה הולכת להיות פה… צילמתי את השתיים נכנסות

באלגנטיות לרכב, כל אחת מהן נראתה כמו דוגמנית מסלול והן היו לבושות… אל תשאלו, עדיף ללחץ הדם שלכם.

הרביעייה התחילה בנסיעה, ידעתי שמעכשיו אבי היה זהיר יותר ולכן שמרתי מרחק גדול יותר, בינינו, גם אתם לא

הייתם רוצים שהענק "יכעס" עליכם. עכשיו אחרי רבע שעה של נסיעה, הכיוון היה חוף הים, נסעתי אחריהם במרחק

בטוח, כשהגענו לאזור הים, הם חתכו ימינה, לכיוון החולות, נתתי להם להיכנס, חיכיתי 3 דקות, שילבתי 4×4 ברכב

שלי (סובארו אימרפזה 4×4) רכב פשוט שאף פעם לא מאכזב אותי ונכנסתי פנימה, התחלתי לנסוע לשום מקום, כל

ענן אבק שראיתי, התקרבתי אליו, פעם זה היה ג'יפ כזה, פעם טרקטורון אחר, אותם לא מצאתי ב 10 הדקות

הראשונות, אבל כעבור רבע שעה הבחנתי מרחוק בגג הג'יפ שלהם עומד באיזה מקום, כאילו נסתר מהעין, עשיתי

חושבים מהר… החלטתי להשאיר את הרכב , נעלתי אותו, שמתי את המצלמה הסמוייה בתיק הגב שלי והתחלתי

בהליכה, המרחק בנינו היה כמה מאות מטרים בודדים, אבל ידעתי שאם אגיע בשקט, באיגוף, אולי לא יבחינו בי

וימשיכו בעיסוקם ומי יודע מה אראה… התקדמתי לאט, החולות היו טובעניים, ההליכה מעצבנת, אבל המטרה…

מקדשת. 40 מטר מהם התחלתי להבחין במתרחש, נשכבתי על גבעת חול מציקה, הוצאתי את המצלמה מהתיק,

הפכתי אותה לגלוייה, פתחתי את הזום תוך שאני מתקרב לאט לאט לרכב, אבל, הוא היה ריק, קצת ימינה וקצת

שמאלה והופ'… הם היו שרועים על מחצלת גדולה מקש, 2 הגברים בלי חולצות, בלי מכנסיים, בתחתונים בלבד,

2 הנשים עם חוטיני, אחת מהן נשארה עם החולצה (כנראה לא עשתה שחי), הם היו עסוקים בעצמם, יכולתי

להתקרב עוד קצת וכך עשיתי, שיפרתי עמדה, נשכבתי (נשמע קרבי) ושוב צילמתי, הם התעלסו במרץ רב,

מבלי להתבלבל החליפו מקומות, בחורות ותנוחות, הכל תועד, הייתי מרוצה לחלוטין. עכשיו הבנתי למה אבי

חוזר כל שישי מלוכלך ומלא חול, ת'אמת גם אני הייתי מלוכלך מחול אם הייתי במקומו.

תיעדתי אותם במשך חצי שעה, כשראיתי שהם מתחילים להתלבש מיהרתי לרכב שלי, לא רציתי להיתפס

ע"י הענק, נראה לי שבטח היה קובר אותי בחול באחת הדיונות הסמוכות אם היה מגלה אותי מתעד אותו.

הנעתי את הסובארו שלי ויצאתי מהמקום, המתנתי להם על הכביש הראשי, ליד מוכר הלימונדה והמלבי,

אצלו מתכנסים כולם ביציאה מהים, או מהים של הזיו… הם יצאו כעבור רבע שעה נוספת, לשמחתי עצרו גם

הם לשתות לימונדה ולאכול מלבי, מה שנתן לי הזדמנות לתעד את הבחורות מקרוב. הן היו מחבר העמים,

יפיפיות, הבנתי שהגבר הגדול היה נשוי גם כן, כי בדיוק אשתו התקשרה אליו כשהיה מחבק את הבחורה.

תיעדתי אותו גם בשיחה הזו. בדרך הביתה תיעדתי אותם מורידים את הבחורות בביתן ואת הענק בביתו.

ביום ראשון בבוקר באה למשרדי תיקי, שעה ארוכה ישבה בחדר הצפייה וראתה את הקלטת, לא חדלה לבכות,

לפני שיצאה הודתה לי בחום, מאז לא שמעתי ממנה.

אני עדיין מחכה לאשתו של הענק, יש לי תיק מוכן עבורה, אז אם את אשתו של ענק, 190 ס"מ, בנוי מוגזם

וחובב בלונדיניות, שכל יום שישי חוזר מלוכלך מחול, אני מחכה לך עם הדו"ח.

 

 

 
https://www.facebook.com/eyal.sabro

רוצים לקבל את הסיפור השבועי בכל שבוע מאת החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!
להזמנת הספרים: "סודות" של החוקר הפרטי ו"זבוב על הקיר" – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.