קשיי קליטה // עו”ד אייל סברו
גבריאל היה עולה חדש מארגנטינה, הגיע לישראל, כך סיפר לי, ממש בשנה האחרונה, “המצב בארצי היה כה גרוע שבכל בוקר היה מחיר הלחם משתנה מקצה לקצה, הגענו למצב שבו לא ידענו אם יהיה לנו כסף ללחם מחר בבוקר, אז החלטנו לקום ולעשות עלייה. אישתי אנג’לה לא אהבה את ההחלטה, אבל בדיוק כמוני, לא הייתה לה ברירה. 3 הילדים שלנו הם שעמדו לנגד העיניים שלנו ולאחר ויכוחים לא קלים, אנג’לה החליטה כמוני, צריך לעלות”.
“אל תחשוב שבשבילנו פה בישראל זה גן עדן”, אמר לי, “בכל פעם שאני נתקל בחוסר החינוך של השכנים שלי אני מתפוצץ, דלת המעלית נפתחת וקודם כל הם רוצים להיכנס, לא מחכים שמי שבתוך המעלית ייצא, העיקר להיכנס, שלא לדבר על לתת טיפ טיפה “ריספקט” לנשים, זה לא מלמדים אתכם, הישראלים”, קרץ לי וחייך. קשה היה שלא לחבב את הבחור שישב למולי, שיער בלונדיני ארוך, אסוף בקוקו מתוח, עגיל יהלום קטן בתנוך אזנו וגוף חטוב מאוד. גבריאל היה מדריך בחדר כושר במקצועו, נקלט בלי בעיה כמדריך באחת מרשתות מכון הכושר היוקרתיות בישראל ואף סווג לסניף אליו מגיעים כל המיליונרים של ארצנו.
“תגיד”, אמרתי… “זה נכון שיש למדריכי כושר יתרון בחדר כושר, כשהם מדריכים את הנשים…?” “תשמע, אייל” , אמר לי וחיוך גדול נסוך על פניו,”אישה שלי אנג’לה, יותר יפה מכולן, אני לא מסתכל ימינה ושמאלה, אתה מכיר, זה, המשקפיים עם חתיכות עור בצדדים?” “כן”, עניתי, ” ככה אני חי, מסתכל רק ישר”, והוסיף את שתי כפות ידיו בתנועה אופקית, כמעט והתפתיתי להאמין לו… אבל, חוקר אני… לא ?!
אתם בטח שואלים מה גבי עשה במשרדי, אז זהו, מסתבר שגבי כפי שטען לפחות מסתכל רק ישר, אבל לדבריו, אישתו, אנג’לה, ככל הנראה… לא כל כך!!!
אנג’לה כפי שהבנתם לא שמחה להגיע לישראל, אבל לטובת “המשפחה” נאותה לעשות עליה. בארגנטינה עבדה כקוסמטיקאית, זה גם מה שעשתה כשהגיעה לעיר הגדולה בה התמקמו עם עלייתם.
מיד לאחר סיום האולפן, רכישת הדירה בכספי המענקים ומעט הכסף שהביאו עימם ממכירת דירתם (בפרוטות) בארגנטינה, החלה לעבוד כקוסמטיקאית. בהתחלה במספרה קטנה ומקומית, אח”כ כשראו כולם כי הבחורה מוכשרת, הגיעו בהמוניהם ואנג’לה פתחה עסק קטן לקוסמטיקה בעיר מגוריה.
גבריאל שמח על הצלחתה של רעייתו, שקצת הוציאה אותה ממצב רוחה “המזופט” שליווה אותם בעלייתם ובקליטתם בחודש הראשון, הוא עצמו עבד במכון כושר כפי שציינתי, היא קוסמטיקאית. הילדים הלכו לגן ולביה”ס והכל היה בסדר !!!
עד שגבריאל התחיל לשים לב שאנג’לה קצת… מתרחקת ממנו. תדירות יחסי המין ביניהם הלכה וקטנה, מ-3, 4, פעמים בשבוע, כך סיפר לי, לפעם אחת, אח”כ לפעם בשבועיים, ובחודשים האחרונים, פעם אחת בלבד.
ניסיתי להסביר לו כי אולי מדובר ב”תקופה קשה” עבורה, אבל הוא כעס ודפק על השולחן שלי עם אגרוף שהיה בקוטר אבטיח קטן, “אז למה היא קונה חוטיני, ועוד חוטיני, וכל מיני קרמים..? אני מכיר אישה שלי”… אמר… ואני השתתקתי.
הסיכוי שהקליטה של אנג’לה הייתה כה מושלמת, שכבר הספיק מישהו “לקלוט אותה” היה קלוש לדעתי, אבל, בחקירות מהסוג שאני עוסק בהן, “תחושות בטן” של לקוח הן… ערך עליון ולא מתווכחים אתן.
הסברתי לגבריאל במה דברים אמורים, “ברגע שפנית אלי, תקבל את האמת על המגש, אתה מוכן להתמודד עם האמת?”, “כן, גם עם האמת וגם עם זה שמזיין אישה שלי!!!”, אמר והאדים, והבועה שמעל ראשי סיפרה על האיש המסכן שהולך להתעמת עם גבריאל האימתני.
למחרת בשבע בבוקר המתנתי בסמוך לביתם של גבריאל ואנג’לה, בניין דירות בן 10 שנים, בשכונה ותיקה, בעיר גדולה במרכז הארץ. ההתמקדות הייתה ברכב פיאט אונו קטן של אנג’לה שחנה בסמוך לבניין הגדול, בעוד כחצי שעה, לפי ההסבר של גבריאל, היא תצא.
והיא ירדה… וואי, וואי, וואי… חבל שאין לי מקום בדף לתמונה, אם הייתי מראה לכם… הייתם נופלים…
היא הייתה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, קומתה 168 ס”מ, מבנה גופה חטוב, החזה שלה היה מלא, עומד, והחולצה שהייתה תלויה מעליו, הייתה בעלת מחשוף גדול שהראה את שתי “הגבעות” באופן חוצפני ביותר, מה גם שחזיה, לא הייתה בנמצא… עיני נפערו… לחצתי על כפתור “הזום” והתקרבתי עוד ועוד… וואה… אמרתי לעצמי, גם הג’ינס שלבשה, היה בגזרה נמוכה, מה זה נמוכה… בקיצור… הגב’ הייתה פרובוקטיבית לא קטנה, ידעתי מיד מה תהיה השאלה הראשונה שאשאל את גבריאל כשניפגש בפעם הבאה…
היא נכנסה לרכב, הניעה פול גז… תוך דקות הגיעה. אבל לאן…למרכז קליטה. על זה לא עדכן אותי גבריאל, ולכן נכנסתי לכוננות “שלב 2”.
פרקתי מהרכב, עם הציוד הסמוי ונכנסתי פנימה, הספקתי לראות אותה נכנסת למעלית שאח”כ נעצרה בקומה 6.
זה היה מרכז קליטה טיפוסי, בלובי הבניין, שפעם היה מלון זול, הסתובבו נערות רוסיות, ילדים אתיופים, מאבטח שהיה עסוק בלהרגיע את הרוחות, ו 2 זקנים אתיופים שצחקקו ביניהם. עליתי לקומה 6, יצאתי מהמעלית והתחלתי לסרוק את הקומה, היו בה 22 חדרים וכולם סגורים, על חלקם שמות, (רשמתי) על רובם לא, בלית ברירה, חזרתי ללובי.
עברה חצי שעה לערך והיא יצאה מהמעלית, כל הלובי הביט בה, עיניו של המאבטח כמעט ויצאו מחוריהן, עיניי שלי הביטו בבחור שהלך לצידה. הוא היה גבוה, 190 ס”מ לערך,שרירן (תגידו, כולם בארגנטינה כאלה?) שיער ארוך, מתולתל ועיניו ירוקות גדולות, היקף ידו היה כהיקף צווארי, שלא לדבר על צווארו שלו, הם נכנסו ל”פיאט” הקטנה והחלו בנסיעה כשאני אחריהם.
עשרים דקות נסיעה והם החנו את הרכב בחניון קטן ונכנסו למשרד הפנים המקומי, נכנסתי אחריהם. הם לקחו מספר ונכנסו להמתנה ארוכה, שבשבילי… הייתה טובה, כי בינתיים, הוא חיבק אותה, והיא ליטפה את שיערו… מידי פעם התנשקו, ואני שישבתי 4 שורות כסאות מאחוריהם, תיעדתי הכל…
אתם יודעים, לעיתים, כשבאים אלי לקוחות, קשה לי להסביר להם שלעיתים בעיות וחשדות של שנים, נפתרות ביום אחד של מעקב, בשעות בודדות, והמעקב הזה היה דוגמא לכך.
השניים ישבו כשעה ורבע לערך בסניף משרד הפנים, אח”כ, נכנסו שוב לרכב ואנג’לה החזירה את האיש למרכז הקליטה, כשירד מהרכב תפסתי זווית צילום טובה , כי ידעתי שתהיה נשיקה, מה שלא ידעתי שהיא תהיה ארוכה, ארוכה.
בהמשך הגיעה אנג’לה למכון שלה, פתחה אותו, עבדה עד הצהרים ואח”כ שבה לביתה.
כשהגעתי בערב למשרדי, הכנתי את הדו”ח והקלטת לגבריאל, חייכתי כשחשבתי על קרב האימתניים בין השניים, על אהבתה של אנג’לה….
למחרת בבוקר גבריאל הגיע למשרד, לאחר שיחה קצרה שבה הסברתי לו את מאורעות בוקר אמש, גבריאל היה מופתע, “אני לא מאמין”, אמר וחזר על המשפט שוב ושוב.
כשנכנסנו לחדר הצפייה במשרד וגבריאל החל לצפות בסרט ראיתי אותו פותח עיניים כשהאיש יצא מהמעלית, הולך ליד רעייתו. הוא התחיל לסנן משפטים בארגנטינאית, שרק מלשמוע אותם הבנתי שמדובר ב”ברכות” לכל השנה.
גבריאל היה עצבני, יצאתי מהחדר ונתתי לו להירגע… עברו 10דקות וגבריאל נכנס לחדרי, לא הייתי צריך לשאול, “מדובר בחבר של אשתי עוד מארגנטינה, רווק, פעם היינו חברים, אפילו שנינו למדנו יחדיו בקורס למדריכי כושר ועבדנו באותו מכון, הוא היה בן בית אצלי בארגנטינה. הוא לא נשוי, אין לו ילדים, ולכן אני מבין שהוא בא בגללה, כנראה שהיה ביניהם רומן עוד בארגנטינה. אני מתגרש ממנה”, אמר… ודמעה דילגה על לחיו.
“גבריאל, רגע, אל תמהר, אולי…”, ניסיתי לומר משהו, אבל הוא קטע אותי.
“אייל, זה בסדר, כבר בארגנטינה תפסתי אותה איתו, יותר מפעם אחת, חשבתי שזה שאני בא לישראל ירחיק אותה, אבל אני רואה שלא, חבל על הזמן שלי איתה, אני אתגרש… חבל על הילדים שלי”… אמר ועוד דמעה זלגה לו.
גבריאל לחץ את ידי בחום, הודה לי, ונפרד ממני.
מאז עברו 5 חודשים לערך, בשבוע שעבר בעודי עוקב אחר גבר בוגדני במכון כושר מפורסם פגשתי בו מדריך במקום, ניסיתי להסתתר מלהישיר עיניים אליו, אבל הוא ניגש אלי, “אחרי מי אתה עוקב פה?” לחש לי וחייך… לחצתי את ידו (קיבלתי נקע אח”כ), “מה אתך?”, שאלתי, “גרוש טרי!!!”, חייך ואמר עוד לפני שהספקתי לשאול, “הכל בסדר, עכשיו אני גר עם בחורה בהרצליה פיתוח, עשירה מאוד, אני עובד בשביל הכיף. קנתה לי אוטו אאודי ספורט חדשה, הכל בסדר אייל, אני שמח”, “שמח מאד בשבילך”, חייכתי ואמרתי, “זוז תן לי לעבוד”, אמרתי לו…
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
