הסיפור השבועי – "מנקה צמרת" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
משה היה גבר בשנות הארבעים לחייו, טכנאי בחברת מזגנים גדולה. כשלחץ את ידי הרגשתי שהוא איש עבודה.
בכלל אני חושב שניתן לאבחן אנשים לפי לחיצת היד שלהם, ולמשה הייתה לחיצה לחיצה.
"אני נשוי לעופרה 16 שנים, יש לנו 3 בנות מתוקות והחיים שלי בסדר גמור. אבל בכל זאת יש משהו שמפריע לי",
אמר, "עופרה מחזיקה בארנק כל הזמן יותר מדי כסף, העניין הוא שאני לא שואל, כי זה לא מעניין אותי, אבל לפני
יומיים חגגתי יום הולדת 40 ואתה יודע מה קנתה לי?" שאל, "נו…", עניתי, "שעון רולקס ב- 40 אלף ₪", "מההה",
אמרתי, "רולקס אמיתי? אתה בטוח שהוא לא מזוייף?" שאלתי, "הנה, תראה", הושיט לי את ידו, ומיד פתח את
תיקו ושלף תעודת אחריות מסניף רולקס באבן גבירול תל אביב. "וואהו", אמרתי, "מעניין, תגיד במה היא עובדת?"
שאלתי, "זהו אייל, שהיא לא עובדת בצורה מסודרת, אלא במשק בית 3 פעמים בשבוע", "במשק בית?" תמהתי,
"אם כך יש מצב שאעשה הסבה מקצועית", חייכתי. "כן, אני יודע", הוא אמר, "גם לי זה נראה מוזר", "אני מניח
ששאלת אותה?" בררתי, "כן", ענה לי, "והיא אמרה שחסכה הרבה זמן, אבל זה לא מסתדר לי אייל, כל הזמן
הארנק שלה מלא בכסף, לבנות היא קונה בגדים כאלו של מותגים שאינני מבין בהם, תבין, זה בסדר מבחינתי
רק… שאני לא מבין מהיכן הכסף…", "תשמע", אמרתי לו ולגמתי מהאספרסו שלי, "יש כמה אפשרויות: 1- שהיא
בטח לא עובדת במשק בית. 2- שעובדת משק בית של שרי אריסון, וגם על זה אני לא סגור שכך היא הייתה
משתכרת. 3- שמישהו נותן לה כסף. אבל… בשביל לדעת במדויק אני מציע כמה ימי מעקב, לבדוק את הסוגיה…"
משה לחץ את ידי בחום, לאחר שחתם על הזמנת העבודה ושילם את דמי הקדימה. "אני מקווה שאעמוד בתשובות",
אמר לי, "יהיה בסדר", הרגעתי אותו, "יש לי ניסיון בהעברת בשורות, יהיה בסדר".
כעבור יומיים המתנתי לעופרה בסמוך לביתם בשכונה חדשה בפאתי חולון. עופרה ירדה בדיוק בשעה היעודה,
היא הייתה נמוכת קומה, שיערה שחור ארוך, במנה גופה שמנמן. הדבר הראשון שצד את עיניי היה העקבים הדקים
והגבוהים שנעלה לרגליה. הייתכן שעם כזה עקב הולכת לנקות בתים??? בעצם ייתכן ויש בתיק שלה זוג נעלי ספורט
או כפכפים, מיד עניתי לעצמי. עופרה נכנסה למזדה לבנה והתחילה בנסיעה, נסעתי אחריה. נסענו ברחובות חולון,
בואכה תל אביב, בתל אביב לכיוון צפון, עופרה נכנסה למתחם בניינים גבוהים, ביקשתי מעדי, מספר 2 שלי במעקב
שיכנס אחריה ללובי, לראות באיזו קומה תלחץ במעלית, כעבור 5 דקות דיווח לי כי לחצה קומה 9. חיכיתי חצי שעה,
סורק את מרפסות קומה 9, לא ראיתי שום מנקה באף מרפסת, זה הזמן לצאת מהרכב אמרתי לעצמי. ניגשתי לכניסת
הבניין , על האינטרקום ראיתי כי 3 דירות עם שמות משפחה ואחת עם השם "נטלי". הבטתי בתיבות הדואר, 3 היו
עם שמות משפחה, זו של "נטלי" הייתה בלי כלום. חייכתי וחזרתי לרכב. קראתי לעדי אליי, "תשמע", אמרתי לו,
"בוא נתערב על ארוחת צהריים טובה שהיא נערת ליווי ושקוראת לעצמה 'נטלי'", עדי שעובד אצלי כבר 6 שנים חייך,
"בוא נתערב על ארוחת ערב שאתה לא טועה" ופצח בצחוק גדול, צחקתי גם אני. עכשיו נשאר לי להמתין ולחפש את
הגבר שיכנס לבניין. עברה שעה לערך והגיע גבר, החנה את רכבו ברחוב בחוץ ונכנס לבניין, מיהרתי אחריו, כשהגענו
לאינטרקום עשיתי עצמי משוחח בטלפון, כשהיה בטוח שאני לא קשור אליו בשום עניין לחץ באינטרקום על "נטלי",
הדלת נפתחה בזמזום והוא נבלע פנימה, אני נשארתי מחייך ומדבר עם… עצמי בטלפון. חזרתי לרכב, נתתי לו שעה
לערך ואכן כעבור שעה ורבע הוא יצא מהבניין, צילמתי אותו, את מספר הרכב שלו וידעתי שעוד אחד יגיע. תשמעו,
אחרי 18 שנים כחוקר פרטי בתחום הבגידות, כבר ראיתי באמת כמעט הכל, קשה מאוד להפתיע אותי, אמנם תמיד
אני מתרגש מחדש כשהמצלמה מתעדת את הרגע המבוקש, אבל… קשה מאוד להפתיע אותי, וכך גם היה הפעם.
"נטלי", סליחה, עופרה, היא אישה נשואה, אמא לילדים, שבעלה עובד שכיר וקשה ובגלל ששעמם לה יום אחד,
פנתה למודעה של "דרושות נשים נשואות", מכאן הכל מתגלגל כל כך מהר, מצטרפת לדירה של נערות ליווי,
עושה כסף עד שמתגרשת כי הבעל עולה על זה, כך גם הפעם. כשהגיע הגבר הבא כבר הבנתי מאיפה קנתה רולקס.
הגבר הגיע עם מרצדס מהודרת, כזו שעולה כמיליון ₪ בקירוב, הביט ימין ושמאל לפני שנכנס לבניין, ידעתי שהוא לא
שכן וגם לא היה צורך לעקוב אחריו לאינטרקום. כעבור דקה ענה לי עדי בקשר הפנימי, "המעלית נעצרה בקומה 9,
כמו שאמרת", חייכתי לעצמי, ידעתי שעופרה היא "נטלי" ו"נטלי" היא נערת ליווי. כעת אני צריך טיפה יותר והתיק נסגר.
ידעתי מה אני הולך לעשות… עברו שעתיים, האיש עם המרצדס יצא מהבניין, ניגשתי אליו עם הטלפון ביד, טיפה מזיע,
"תגיד… אולי אתה יודע מה הטלפון הנייד של נטלי, אבד לי המספר ואני פה כבר חצי שעה", האיש היה בהלם, לא
ניסה להבין איך פתאום נפלתי עליו, ידעתי שאם אלחיץ אותו לא יחשוב על תשובה אחרת וייתן לי את הנייד. "אני יודע
שהיית אצלה כי גם בפעם הקודמת נכנסתי אחרייך", אמרתי… "אהה", הוא ענה ומיד שלף את הטלפון שלו, "תרשום
……-052", "תודה", אמרתי כשסיים להקריא לי את המספר, עשיתי עצמי ניגש לאינטרקום תוך כדי חיוג מדומה, דרך
השתקפות הזכוכית ראיתי כי "קנה" את הסיפור שלי, הוא נכנס לרכב, הניע ברוגע ונעלם. עכשיו כבר היה לי את הנייד
שלה, ידעתי שאסור לי לחייג עכשיו, פן הבחור דיבר איתה ושאל על לקוח "מסתורי"… באותו יום ישבנו עד השעה 16:00,
כשיצאה מהבניין היא נראתה יותר רעננה משנכנסה אליו, עכשיו כבר ידעתי מצוין שהיא לא מנקה בתים ולכן ממש לא
משנה מה גובה העקבים שלה. ליוויתי אותה לביתה כשבדרך עצרה לקניות במכולת השכונתית, שם גם ראיתי איך בעל
המכולת מפלרטט איתה והבנתי שגם הוא… בין לקוחותיה. עכשיו נשארה לי עוד שיחת טלפון אחת לעשות ואז אקרא
למשה לפגישת סיום תיק.
עברו 3 ימים, אמש משה התקשר, אמרתי לו שאני די סגור על ממצאים, אבל צריך עוד יום אחד. הוא כמובן היה סבלן,
כשסגרתי את השפופרת אמרתי לעצמי שאלו 24 השעות הכי שקטות שהולכות להיות לו בשנה הקרובה, ותאמינו לי,
ידעתי מה אני אומר.
למחרת בבוקר כשידעתי שזה יום שעופרה "מנקה" בתים, חייגתי אליה בשעה 12 לערך כשהשיחה מוקלטת, "שלום",
ענתה, "שלום", אמרתי, "הפנה אותי חבר טוב, מתי את פנויה בשבילי?" היא אפילו לא טרחה לשאול מי הפנה,
"מתי נוח לך?", שאלה, עניתי, "היום אחר הצהריים", "עד 15:00 אפשר", אמרה, "כמה?", שאלתי, "כמו החבר",
ענתה, צחקתי בקול, "אני יותר דרשן", אמרתי, "אז תשלם יותר", דובבתי אותה לשיחה ארוכה, רציתי שמשה יזהה
את קולה בוודאות מחר כשישב במשרדי. "נטלי", סליחה שוב, עופרה, פרטה את כל המכלול, עם, בלי וכו',
המחירים היו גבוהים מאוד (באמת שאין לי ניסיון) אבל מהתיק הדומה הקודם, הבנתי שהיא באמת… "מנקה צמרת".
"זבוב על הקיר" – חייו של חוקר פרטי "סודות" של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.