הסיפור השבועי "החשוד העיקרי" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
החשוד העיקרי // עו"ד אייל סברו
ויקטור היה גבר בסוף שנות הארבעים לחייו, ירקן, איש נחמד.
במהלך 3 השנים האחרונות דאג לי לירקות לבית. בכל פעם שאישתי התקשרה, עברו שעתיים בלבד והירקות כבר היו מונחים על מפתן הדלת.
כשהייתי עובר למחרת לשלם לו, תמיד היה מחויך, תמיד הביע התעניינות בחקירות. "תגיד, רואים הרבה בחורות עירומות?" נהג לשאול.
"יש סרטים כחולים", חייכתי אליו.
השאלות הללו היו משהו שכיח, תמיד נתקלתי בהן ותמיד השבתי בחיוך. את התשובה האמיתית השארתי לדמיון של כל אחד, גם של ויקטור הירקן.
יום אחד התקשר לנייד שלי. "אני רוצה פגישה איתך", אמר.
חייכתי לעצמי וקבעתי לו פגישה למחרת היום.
כשישב מולי, מחויך כמו תמיד, שזוף, שרירי, סיפר על עצמו מהיום שעלה לארץ מעיראק. לכל הלקוחות שלי אני נוהג להקשיב, גם לאלו שחושבים שאני פסיכולוג. התרגלתי לזה.
ויקטור היה גרוש, אב לשישה ילדים. לפני 10 שנים נפרד מרעייתו צילה, בצער רב, אבל "בכבוד". "אצלי הכל בכבוד", אמר. השאיר לה בית פרטי, מכונית חדשה וחשבון בנק מנופח. עזב אותה כי הרגיש שמיצה את החיים איתה.
האמת, הוא אמר את זה בצורה כה משכנעת שכמעט שוכנעתי, אבל מניסיון מצטבר רב שנים ורב תיקי גירושין, ידעתי שבכל מקרה של גירושים יש משקעים רבים. לא קמים ומתגרשים סתם כך יום אחד, ולא היה לי ספק שלויקטור היו סיבות טובות.
לאחר שיחה של שעתיים (תמיד אהב לדבר הרבה) הוא נתן לי תמונה של גבר בשנות הארבעים לחייו, כתובת ומספר רכב. אמר שזה מכר שלו וכי הוא מעוניין לדעת מה מעשיו בכל יום במהלך השבוע הקרוב, החל מהגעתו לעבודה עד חזרתו לביתו.
השאיר את הכסף והלך.
ביום ראשון התחלנו את המעקב.
האיש הגיע לעבודתו – משרד לאדריכלות פנים ועיצוב, שם המתנו לו בשעה 07:00 בבוקר. עד לשעה 16:00 לא יצא ממשרדו. כשיצא משם נסע לביתו והמעקב הופסק.
כך היה גם בשלושת הימים שלאחר מכן.
ביום החמישי למעקב הוא יצא מעבודתו בשעות הצהריים. עוקביי שכבר התייבשו בחום הלוהט, יום יום במהלך 4 הימים האחרונים, קפצו למצב ערנות.
הוא נסע לכיוון התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בדרך לשם עצר בכספומט.
כשדיווחו לי על כך, ידעתי שהאיש הולך למכון ליווי ואכן כך היה.
האיש הגיע לרחוב צדדי, הביט ימינה ושמאלה ונכנס לתוך מבנה מוזנח שבחלקו העליון דלק שלט ניאון "מכון בריאות".
קובי העוקב שלי המתין 3 דקות, הפעיל את המצלמה הסמויה ונכנס פנימה. כשיצא משם כעבור 10 דקות, דיווח לי שתיעד את האיש נכנס לאחד החדרים הקטנים, עם נערת ליווי לבושה בתחתון חוטיני וחזייה.
עברה שעה והאיש יצא, חזר לעבודתו ומשם הביתה.
למחרת, יום שישי, עדכנתי את ויקטור. זה חייך וקבע איתי לראות את הקלטת ביום ראשון. כשהקרנתי בפניו את קלטת המעקב הוא התלהב כמו ילד בן 17 שרואה סרט הוליוודי. ניתן היה לומר בוודאות שהאיש אחריו עקבנו ביקר במכון ליווי ובילה שם עם נערה. בינינו, מי נכנס לחדר במכון ליווי, עם נערה בלבוש מינימלי במטרה לפתור תשבצים?…
ויקטור שילם עבור תוספות קטנות, לקח את הקלטת ואת דו"ח החקירה והודה לי בחום.
לא רציתי לשאול אותו בשנית מי הנעקב. למען האמת זה גם לא עניין אותי כל כך. אני את שלי עשיתי.
כעבור חודש לערך הגיע אלי ויקטור בשנית, בלי הודעה מראש.
"מה קרה?" שאלתי.
מבלי לדבר הרבה הוא הוציא צ'ק ורשם סכום. "עוד שבוע, מיום ראשון הקרוב", אמר.
ניסיתי לדלות ממנו פרטים. למה? כמה? מדוע? כשראיתי שאינו מעוניין לנדב מידע הנחתי לו. נפרדנו, לא לפני שסיפר לי בדיחה מצחיקה והשאיר אותי מתגלגל מצחוק.
ביום ראשון שלאחר מכן התחלנו במעקב, בדיוק כמו המעקב הקודם.
האיש הגיע למקום עבודתו. בצהריים לא יצא לשם שינוי, ובשעות אחר הצהריים חזר לביתו. ביום השני בדיוק אותו הדבר.
ביום השלישי כבר היה שינוי. האיש יצא בערך בשעה 15:00 ממקום עבודתו ונסע לכיוון התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הנחיתי את שחר העוקב שלי שימתין לו כבר במכון על מנת שכשיגיע לשם, אם יגיע, הוא יתועד נכנס, משלם, ואם אפשר גם אומר משהו.
החשיבה שלי הוכיחה את עצמה. האיש הגיע ונכנס למכון. שחר כבר היה בפנים, והצליח לתעד את האיש כשהוא מקבל חיבוק מהנערה הקבועה שלו, שלבשה "בגדי עבודה" אדומים זעירים.
הייתי מרוצה.
ביום הרביעי למעקב קרה דבר מעניין. האיש יצא מעבודתו בשעות הצהריים ונסע לבית העלמין בחולון, שם נפגש עם שני גברים, האחד קטן ושמן, האחר אתלטי, גבוה ושרירי. השיחה ביניהם התנהלה ברוסית, בטונים גבוהים ובתנועות ידיים.
עוקביי שכבו בין המצבות, בחלק האחרון והשומם של בית העלמין.
בסיום הויכוח הסתובב האיש לצאת מבית העלמין ואז זה קרה, דבר שכמותו רואים רק בסרטים. השמן הנמוך הוציא מחגורת מכנסיו האחורית אקדח עם קנה ארוך, שהסתבר שהיה משתיק קול, וירה ירייה אחר בראשו של האיש.
עוקביי היו בהלם… לאחד מהם נפלה המצלמה. שניהם נדבקו לרצפת המצבות שביניהן הסתתרו. בלחש סיפרו לי בקשר את אשר קרה "הכל מתועד!!! ", צעקו לי בלחש, "הכל מתועד!!!".
"בואו למשרד מיד", אמרתי, "ובזהירות".
כעבור חצי שעה התכנסנו במשרד. שניהם היו מבוהלים עד עמקי נשמתם.
הרצתי שוב ושוב את סרט הוידיאו. הרצח נראה בבירור. שיחה קולחת, צעקות בשפה הרוסית, האיש מסתובב, ו"בום" ירייה אחת בראש והוא נופל כבול עץ.
ביקשתי מהם לנסוע לביתם ולא לצאת ממנו עד שיקבלו ממני טלפון. הם הנהנו בראש. ריחמתי עליהם. הם היו בהלם מוחלט.
למחרת בישרו כותרות העיתונים על הרצח, על האיש שנעצר, וגם על המניע של האיש…
העצור היה… ויקטור הירקן.
המניע היה אהבתו לקופאית שלו. בעלה היה האיש אחריו עקבנו, האיש שנרצח.
לא האמנתי למה שראיתי… קראתי שוב ושוב, גם באינטרנט. נכתב שהמשטרה חושדת שויקטור הירקן רצח את בעלה של המאהבת שלו, ככל הנראה מכיוון שזה התעמת עמו. ויקטור כיכב בתמונות כשהוא כבול באזיקים.
עכשיו התבהרה לי התמונה…
עברו 30 דקות והגעתי לימ"ר תל אביב, ישירות למפקד היחידה, הקלטת בידי. האיש הכניס את הקלטת לוידיאו בחדר הוידיאו המחלקתי שלו ולחץ על כפתור הצפייה. שוב ושוב הריץ אחורה, קדימה, אחורה קדימה, והביט ברצח שתועד מתחילתו ועד סופו…
עבר שבוע של חקירות ארוכות בהן נחקרו עובדיי, עדויות ארוכות עליהן חתמתי ותעודת הוקרה שקיבל "רז חקירות" ממפקד המרחב.
כעת ישב ויקטור מולי, מחייך כמו תמיד וסיפר את סיפורו, הסיפור שסירב לספר לי קודם לכן. "חיינו כזוג שנתיים. ידעתי על בעלה הכל, גם על כך שהוא חבר בארגון רוסי אכזרי, אבל לא היה לי אכפת. כשהיא סיפרה לי שבעלה חושש ששני רוצחים שכירים שהגיעו במיוחד לישראל מחבר העמים הולכים לרצוח אותו, ידעתי שאם הוא יירצח, אני אהיה החשוד העיקרי, בעיקר בגלל שכולם יודעים שאני המאהב שלה. ידעתי שבגלל שלפני 15 שנים נפתח לי תיק על תקיפת שוטר שהפריע לפרנסתי, הדבר יהיה לרעתי. לכן הייתי חייב לפעול. הייתי חייב אותך. לא סיפרתי כי לא היית עובד בשבילי, נכון?!".
" נכון", אמרתי, "לא הייתי עושה זאת!".
ויקטור חייך. "אז לא סיפרתי ושילמתי שבוע ועוד שבוע, אבל הרווחתי את חירותי. והנה אני היום כאן, חופשי בזכותך. אחרת, מי היה מאמין לי?".
"ולמה זה לא קרה בשבוע המעקב הראשון?", שאלתי.
"כנראה שהחבר'ה מרוסיה קיפלו רגליים. היא סיפרה לי שבעלה שמע שהם חזרו לחו"ל".
"ואיך ידעת שכעבור חודש הם חזרו?" המשכתי.
"היא סיפרה לי", אמר.
נפרדנו. ויקטור הודה לי, השאיר טיפ יפה לעוקביי, שנזקקו למנות של ויטמינים מבית המרקחת לאחר המקרה, והכל חזר לשגרה.
עברה שנה לערך.
בוקר אחד בישרו העיתונים כי… ויקטור הירקן נעצר בשנית. הרוצחים נלכדו לאחר שנה של מרדף אחריהם בחבר העמים. אחד מהם הפליל את ויקטור, זה שהזמין את הרצח…
חייכתי לעצמי… ידעתי !!!
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
