הסיפור השבועי – “החבר’ה הטובים” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
סמי היה חבר טוב, חבר של עבר משותף, עבר שעליו לא מרבים לדבר, אבל מרבים לזכור.
שנים עברו, סמי ואני בחרנו במקצועות דומים ושונים גם יחד, אני חוקר פרטי וסמי בחר במסלול
קציני ביטחון של בתי מלון, עם השנים הפך לקצין הביטחון הראשי של רשת בתי מלון ידועה
מאוד בישראל ועשה חיל.
נפגשנו לעיתים קרובות, פעם בכנס מחזור כזה ופעם בחופשה משפחתית באילת.
באחת מפגישותינו התכופות ביקש סמי את עזרתי, “באחד מבתי המלון שלי יש בעיה חמורה,
“אמר, ” “בעיית גניבות, לא מהחדרים”, סמי התכוון למשהו אחר, משהו חמור יותר,
מישהו גונב מתוך מחסני בית המלון וכשהגניבה באה מבפנים היא כואבת יותר.
מה הבעיה? שאלתי, “מצלמות סמויות לא עוזרות” השיב סמי “גם עם מצלמות שהצבנו יש גניבות,
זה מישהו שמכיר את המערכת, אני מהמר על מישהו ממחלקת האחזקה, רק הם יודעים איפה
המצלמות”. במהלך ארוחת הצהריים המשותפת למדתי את הבעיה מקרוב וכשהגענו לקינוח
כבר היו בראשי מספר דרכי פעולה .
כעבור שלושה ימים שלחתי את דודי העוקב שלי, שזה עתה השתחרר מ”הסמויה” לאחר חמש
שנות עבודה נגד כרישי העבריינים בישראל לחופשת סוף שבוע באילת.
דודי תודרך מא’ ועד ת’ וכעבור יום קיבלתי עדכון כי החל עובד כקצין ביטחון באחד מבתי המלון
המפוארים באילת.
עבר חודש ימים, במהלכו נפגשתי עם דודי באילת אחת לשבוע. דודי החל להיטמע בין עובדי המלון
ועובדי מחלקת האחזקה בפרט, עם אחד שיחק טניס שולחן, עם אחר פלרטט על בחורה ממלצריות
הלובי וכעבור חודש ידעתי שהקרקע פורייה.
הגניבה הראשונה בתקופת עבודתו של דודי, ארעה כעבור חמישה שבועות.
מחסן הציוד המשרדי נפרץ ונגנב ציוד רב ויקר, המחסן נפתח במפתח מתאים ונסגר כמו שננעל.
בדיקות הפוליגרף שסמי ערך לאנשי האחזקה ולנוספים מעובדי המלון לא צלחו והבעיה
הלכה והחריפה.
בפגישה הראשונה לאחר הפרידה נפגשתי עם דודי בחדר ששכרתי במלון סמוך לזה של סמי,
דודי עדכן אותי בפרטי הגניבה, אנשי האחזקה ועוד. העובדה שמשכה את תשומת לבי יותר
מכל הייתה, כי למעט אנשי האחזקה, מחזיקים במפתחות המאסטר של כל חדרי ואגפי
בית המלון גם קציני הביטחון.
סמי ידידי ידע לומר, כי אם טעה לגבי אחד מהם הרי שאיבד מכושרו וסמי בדרך כלל לא טועה.
בדיווחו ידע דודי לציין, כי החשד שלו נופל דווקא על אנשי הביטחון, אלו העובדים במשמרת
לילה וברשותם מפתחות המחסנים, דודי סבר כי אחד מהם מעד שוב ושוב ונכנס
למערבולת של גניבות.
הרעיון החל למצוא חן בעיני, ביקשתי מדודי להעמיק את קשריו עם אנשי הביטחון, עם עמיתיו
לכאורה.
כעבור שלושה ימים עודכנתי כי הקבוצה מגובשת היטב. שמונה אנשי ביטחון, חציים יוצאי יחידה
מובחרת ידועה, שדאגו לפרנסת חבריהם והקימו קליקה של אנשי ביטחון במלון.
את עבודתם אמנם עשו נאמנה ויותר, אבל דודי נשאר עקשן בחשדותיו.
עם השנים למדתי שתחושותיו של החוקר בשטח שוות אלף ספרים, מילים והשערות.
כשארעה גניבה נוספת נכנס דודי להילוך גבוה, “בפעם השלישית אני מפיל את הגנב”, אמר
ואני האמנתי לו. עברו 48 שעות מהגניבה וקיבלתי טלפון מדודי, בוא מהר לאילת.
נפגשנו במהלך הפלגה בסירת זכוכית, בין לבין סיפר לי דודי כי החבורה המגובשת
סירבה להכניסו לשורותיה, יש החושדים בו ויותר מכך, בשיחות עם קב”טים נוספים העלו אלו
סברה כי הגנב בא ממחלקתם, וכמו שאמרתי, הם היו אנשי השטח.
נפגשתי עם סמי ועדכנתי אותו בדיווחיו של דודי, סמי מיאן להאמין, “לא יתכן”, אמר,
“לא יתכן”. החלטתי להפעיל את תרגיל “דיו הסתרים”, הדיו הוא מעין אבקה בלתי נראית
כמעט, שבעת מגע עם זיעה הופכת לדיו אדומה ומכתימה, ששטיפות ידיים רבות לא יסירו
בקלות. מדודי ביקשתי לרסס מדי ערב את דלת מחסן הביגוד מצידה הפנימי.
בד בבד טרח לספר ליתר חברי מחלקת הביטחון על הג’קטים החדשים שהביאו למלון ועדיין
לא הודפס הלוגו של הרשת על חזיתם, “ג’קטים של ארמני-קופי”, אמר דודי לחבר’ה.
עברו יומיים בלבד ומחסן הביגוד נפרץ, שלושה ג’קטים נגנבו ומנכ”ל המלון כמעט ויצא מדעתו.
ביקשתי מסמי לכנס את המחלקה של קציני הביטחון למחרת הגניבה בשעות הצהריים,
להרצאה בנושא חקירות. השעה הגיע וכל מחלקת הביטחון במלון נתכנסה, כולם חסונים
ושריריים ובעלי עבר כזה או אחר, כולם עייפים ממשמרת הלילה, תמהים על פשר ההרצאה
המוזרה וסקרנים כאחד. בחנתי את כפות ידיהם של כולם ואת של הגנב קלטתי, סיפרתי
לחבר’ה הצעירים על חקירות, מעקבים, גניבות ועוד, ואז הגענו לקטע המעניין.
סיפרתי על דרכים למצוא גנבים מסתוריים, סיפרתי על הדיו הנסתר ועברתי פרצוף פרצוף,
אחד מהם לא הרים את עיניו ואת ידיו הוריד מתחת לשולחן. בגמר ההרצאה לחצתי
את ידי רובם, “היה מעניין”, אמרו ונראו כמי שבאמת נהנו. ראשי היה עסוק בכפות ידיו של
זה שמיהר לשירותים מיד בגמר ההרצאה.
עברו שעתיים והצעיר התייצב במשרדו של סמי, מזיע, חיוור ועיניו מבוהלות, כפות ידיו היו
אדומות מדיו, כאילו טבל את ידיו בדלי של דיו אדום.
השיחה הייתה קצרה, תוך שעות החזיר חלק ממה שגנב ממחסני המלון, את מה שלא החזיר
תימחר יחד עם סמי וחתם על הסכמה להורדה במשכורת ובפיצויים שהגיעו לו.
חבריו קציני הביטחון כונסו למחרת להרצאה נוספת, הפעם סמי היה המרצה, בסיום השיחה
היה שקט ארוך. קשה היה לחבר’ה המובחרים לעכל כי זה שחיפשו לילות כימים היה אחד
מהם, עיניהם הושפלו, סמי היה מרוצה, מנכ”ל המלון היה מרוצה, דודי קיבל חופשת סוף שבוע,
פנסיון מלא, בבית מלון שכן וגם הוא וחברתו היו מרוצים וגם אני הייתי מרוצה, הצלחתי.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
