דיאטה // עו"ד אייל סברו
דבורה הייתה בשנות החמישים המוקדמות לחייה, בעלה גם כן, לבני הזוג היו 5 ילדים, כולם בוגרים ועומדים ברשות עצמם, מה שלימד אותי שדבורה נישאה בגיל צעיר לאלי, שהיה מוסכניק, בעל מוסך באזור התעשייה הגדול שליד ת"א.
דרורה ישבה למולי ומחתה דמעות, לפני שנה גילו אצלה את סרטן השד, עברה עליה שנה לא קלה, שכללה גם ניתוח כריתת השד, "אלי פשוט זנח אותי לאנחות, בחיים שלי לא האמנתי שלא יהיה אכפת לו ממני בצורה כזו, ולא היה אכפת לו!!! היו ימים שלמים שהוא לא הופיע לבקר אותי בבית חולים, אפילו הבנים שלי אמרו לי… אמא, תבדקי מה קורה איתו, נראה לנו שיש לו חיים אחרים אם הוא לא איתך פה בביה"ח… ואני סירבתי להאמין, השתקמתי, חזרתי הביתה ואפילו חזרתי לעצמי, אבל עכשיו אני רואה שיש משהו בדברים שאמרו לי, הוא מרבה לשקר לי, אני בטוחה שיש לו מישהי אחרת" אמרה… והתייפחה.
הסברתי לה את נהלי המעקב, צורת עבודתי והתוצאות שתקבל, היא הייתה ערוכה לכל, שילמה לי ונפרדה ממני בלחיצת יד רפה, "תעזור לי, בבקשה" אמרה לפני שנעלמה.
למחרת בבוקר המתנתי לאלי בסמוך לביתו, בניין מגורים ישן, שבו התגורר בקומת הפנטהאוז, מצבם הכלכלי היה שפיר בהחלט. דבורה סיפרה לי על הכספים שהעביר לילדיו לרכישת דירותיהם כעזרה לאחר חתונתם, על נסיעותיו הרבות לחו"ל, בעיקר לרומניה לצרכי הימורים, בקיצור הוא חי כמו מיליון $.
אלי יצא מביתו ב- 6:00 בדיוק, נכנס לג'יפ חדש שהמתין בחניה פרטית והחל בנסיעה, ידעתי על הקיצור שיעשה דרך הפרדס ולכן מבעוד מועד נכנסתי לפניו שלא יחשוד, כך יצא שהוא נוסע אחרי ולא אני אחריו, תופעה בהחלט חריגה במעקבים, אבל במקרים ידועים מראש כמות זה גם בטוחה. בסיום הקיצור דרך הפרדס פנינו שנינו לכביש הראשי הגדול והפקוק, כעבור חצי שעה לערך הגענו למקום עבודתו, קודם הוא כמובן, אני ממרחק של 100 מ' לערך מתעד אותו פותח את דלתות הברזל הגדולות. כעבור 10 דקות החלו 5 הפועלים שלו להגיע לסירוגין, אחד אחד אח"כ התחילו גם ראשוני הלקוחות להגיע, בין לבין הגיעה גם מזכירתו, אישה בריאת גוף בשנות השלושים לחייה, "בה אני לא חושדת" אמרה לי אמש דבורה, אבל אני, שכבר ראיתי דברים תיעדתי אותה נכנסת בענטוז קל לכל מקרה שלא יהיה.
המתנתי ממרחק מה למול המוסך, המקום היה נוח למעקב, המון מכוניות, המון תנועה ועוד כמה ממתינים, תקועים ובכלל, לכן לא הייתי מוטרד מהמקום, ישבתי בנחת והמתנתי לאלי שייצא.
עברו מספר שעות, אלי יצא ברכבו, מביט ימין ושמאל ונותן בגז, יצאנו מאזור התעשייה והמשכנו בנסיעה, כעבור 20 דקות היינו בלב ליבה של תל אביב, אלי הגיע לרחוב ראשי ונראה מחפש חנייה, כשמצא, יצא מהרכב ונבלע בבית פרטי ישן ומוזנח מבחוץ. חיכיתי 10 דקות, קפצתי עם המצלמה הסמויה והגעתי לדלת הכניסה, לא היה כתוב כלום, האדרנלין התחיל לזרום אצלי, הסתובבתי חזרה לרכב, חזרתי כעבור דקותיים עם בקבוק ליטר וחצי ריק שהיה לי בתא המטען, עכשיו בוא נראה מה יש שם, צלצלתי בפעמון והמתנתי 20 שניות, בחורה נאה פתחה לי את הדלת, לפני שהספקתי לומר מילה, אמרה לי "בבקשה, תיכנס", אותי, אם מזמינים, אני נכנס, לכן נכנסתי, ריח הקטורת היה חזק באוויר, בחדר ישיבה שנגלה לעיניי והיה מואר באור חלש, כורסאות ישיבה מעור בורדו היו מונחות למולי, על אחת מהן ישבה צעירה כבת 30 לערך, חזייה קטנה שהכילה 2/3 מהחזה השופע שלה ומכנס צמוד שלדעתי מונח עליה מאז גיל 8, כי אחרת איך יכול להיות שהוא מכסה לה רק מעט מהישבן שאותו ראיתי כשהיא קמה לעבר מיכל המים הקרים. "שלום" אמרתי, "אני רק צריך בקבוק מים, האוטו התחמם לי וחסר לי מים ברדיאטור, אני מקווה שזה בסדר…" ראיתי את האכזבה בעיניה של המארחת, היא גם לא טרחה להסתיר זאת, היא לקחה את בקבוק המים הריק מידיי, מלמלה 2 משפטים ברוסית לבחורה עם המכנס הקטן ונתנה לה שמתמלא לי, אני עמדתי "מתצפת" על דברים יפים, כך נקרא לזה.
"אגב" שאלתי, "כמה עולה?", "כמה עולה מה?" החזירה לי המארחת בטון זועף כאילו ידעה שאני לא לקוח פוטנציאלי ושהיא מצולמת בעדשה הסמויה שחבואה בתוך קופסת הסיגריות שבידיי. ומיד המשיכה ואמרה, "עם אוראלי 250, בלי אוראלי 200", "אהה הבנתי, תודה" אמרתי וקיבלתי גם את הבקבוק לידיי, "יש עוד בחורות?" שאלתי, "כן" ענתה החמודה, "אבל עכשיו בדיוק אחת תפוסה, אתה רוצה להמתין?" "לא", עניתי, "אחזור בפעם אחרת, תודה ו… סליחה" אמרתי תוך שאני מביט בהיא עם המכנס הקטן, ומתנצל כביכול על כך שלא הסתפקתי בה ושאלתי על נוספת. "זה בסדר", הוסיפה החמודה, "היא לא מבינה עברית", וליוותה אותי לדלת.
יצאתי משם במילות תודה וחזרתי לרכב, היא סגרה מיד לאחר שזזתי מהמשקוף, ולכן כשהגעתי לרכב פשוט נכנסתי לתוכו ומיד הכנתי את ציוד הצילום הגלוי מחכה ליציאתו של אלי.
דבורה בטח לקחה בחשבון שלאלי יש מאהבת, מעניין אם לקחה בחשבון שהוא פשוט צרכן של מכוני ליווי, הרהרתי לעצמי, בכלל לא פעם התחבטתי בשאלה, מה עדיף, מאהבת או נערת ליווי?????
באיזה מהמקרים האישה יותר נעלבת? לאחר שנים ארוכות של מעקבי אישות הגעתי למסקנה כי בשני המקרים האישה נעלבת. אבל במקרה של מאהבת קבועה היא מתרסקת, היו כאלו שישבו למולי לעיתים, והעזו לומר כי אם יסתבר שהבעל חוטא בביקור אצל נערת ליווי באופן לא קבוע לא יעשו מזה עניין, את אלו תמיד רציתי להכיר לאשתי, שתצא איתן לקפה, אני אפילו אשמור על הילדים, אבל אשתי שתחיה, תמיד פסלה את החיבורים הללו, אני… הבנתי למה.
עברה שעה ו-10 דקות ואלי יצא מהדלת, מסדר את מכנסיו, ממהר לרכבו, צילמתי אותו סורק ימין ושמאל ומביט בעניין לראות אם מישהו, חלילה מכיר אותו.
עברה חצי שעה והוא הגיע למוסך, במהלך השעות הקרובות עקבתי אחריו מגיע למסעדת פועלים סמוכה יחד עם אחד מפועליו, מבקר במוסך קרוב ובשעות הערב המוקדמות חזר לביתו. דבורה התקשרה אליי בערך בסיום החדשות, "הוא יצא לסיבוב עם הכלב, עדכן אותי במאורעות היום שהיה".
עדכנתי אותה, היה שקט מעבר לקו, "טוב" אמרה, "אני אסתפק בזה", "את בטוחה?" שאלתי, "כן, כן", השיבה "בהחלט".
למחרת הכנתי לה את כל חומר החקירה, התקשרתי אליה אבל היא הפתיעה אותי שאמרה שאין צורך. כעבור 3 חודשים בערך דפקה על דלת משרדי, עם בונבוניירה ביד. "שלווווום, חמוד שלי, מה שלומך?" חייכתי, "תודה, לא היית צריכה, אני בדיאטה…", "תפתח, תפתח ונחגוג יחד, התגרשנו לפני שבוע, עשיתי איתו הסכם והכל מעולה, קיבלתי דירה וכסף לרכב, יותר טוב לי ככה". "רגע, רגע" אמרתי, "עדכני אותי לאט, אני לא עומד בקצב שלך…" דבורה ישבה איתי במשרד ועל חצי בונבוניירה במילוי תות סיפרה לי כי עוד באותו ערב כשחזר מהסיבוב עם הכלב שאלה אותו מה עשה היום, "כשהסביר הכל חוץ ממכון הליווי פשוט 'התפוצצתי עליו' אמרה לי, "את כל המשקעים של השנה האחרונה הוצאתי עליו, די, נמאס לי, מתגרשים, אמרתי לו, והוא היה בהלם, למחרת פניתי לעו"ד, הוא ביקש שנגמור יפה, פחד שאראה לילדים איפה אבא שלהם 'מבלה' ובילה כשאני הייתי בבית חולים ובטיפולים קשים, קיבלתי כל מה שרציתי, הוא חתם על ההסכם, ותוך חודשיים וחצי גם על הגט, הכל מעולה, הוא עזב את הבית ואני מאושרת!!!
תודה חמוד", קמה והסתובבה ללכת, "תשמרי על עצמך", אמרתי, והיא חייכה וקרצה לי. "אני הולכת לטרוף את העולם", אמרה לי. ונפרדנו. עכשיו תקבלו 2 תשובות, אחת יש נשים שגם ביקור הבעל במכון מספיק להן להתגרש… ולמה רק חצי קופסא בונבוניירה פירקנו, נו ברור, כי אני בדיאטה.
חפשו אותנו ב-
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il